מסע אל הדרשה לבני ובנות המצווה

פרשת בהעלותך

הפרשה נמצאת בספר במדבר מפרק ח' פסוק א' עד פרק יב' פסוק טז'.

הפרשה מתחילה במילים הבאות: וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר, אֶל-אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו: בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.

תקצירנושאיםהרחבותפרשנותההפטרהלוקחים אחריות

תקציר הפרשהבפרשה יוצאים סופסוף בני ישראל למסע הגדול מן המדבר אל ארץ ישראל. אך כמו לפני כל יציאה למסע חשוב להגיע אליו מוכנים. בתחילת הפרשה מתוארות ההכנות האחרונות לקראת היציאה למסע. עוד במהלך ההכנות מתחילה העבודה במשכן.

לאחר שבפרשה הקודמת חגגו בני ישראל את חנוכת המשכן במסיבה רבת משתתפים, בפרשה הנוכחית הם מתחילים לעבוד בו ממש. אהרון, אחי משה, מקבל את הזכות לחנוך את תחילת העבודה בהדלקת מנורת הזהב בעלת שבעת הקנים. בהמשך יצטרפו אליו העוזרים הנאמנים שלו – הלויים (פרק ח', פסוקים א'-כו').

הזמן חולף לו במהירות וכבר עברה שנה מאז יצאו בני ישראל ממצרים ומגיע חג הפסח. בני ישראל חוגגים את הפסח ומקריבים את קרבן הפסח במשכן. בהזדמנות זו גם נקבע פסח שני, לכל אלה שלא יכלו לחגוג את חג הפסח במועדו (כי היו טמאים או היו במקום מרוחק) (פרק ט' פסוקים, א' – יד').

בתקופת המדבר (לפני למעלה מ- 3000 שנים) לא היו אמצעי תקשורת להמונים כמו בימינו אולם משה רוצה לתקשר עם בני ישראל, להודיע מתי יוצאים לדרך ומתי הולכים, מתי מתחיל חג או סתם לזמן את ראשי העם להתייעצות. לשם כך מכינים שתי חצוצרות כסף גדולות וכל סוג של תקיעה מסמל מסר אחר לעם. תרועה – התחלת מסע, תקיעה – התכנסות כל העם סביב המשכן (יא', י').

עכשיו באמת הכול מוכן ליציאה לדרך. תרועת חצוצרות נשמעת ושבטי יהודה, זבולון ויששכר יוצאים לדרך. בני לוי מפרקים את המשכן ויוצאים גם הם לדרך. תרועה שנייה נשמעת ושבטי ראובן, שמעון וגד גם הם יוצאים. וכך עוד שתי תרועות וכל השבטים מצטרפים למסע. אך לא כולם יוצאים לדרך.

יתרו כהן מדין, חותנו של משה, רוצה לעזוב ולחזור לארצו, מדיין. משה מתחנן ומבקש ממנו: אל תעזבנו, בא עמנו אל ארץ ישראל ותקבל נחלה בארץ (י', יא' – לד').

המסע במדבר אינו קל. החום יוקד ובני ישראל מתחילים להתלונן. הם כועסים על משה וטוענים שבמצרים היה להם טוב וקל יותר. משה מרגיש שהוא אינו יכול להתמודד עם הטענות לבדו. כדי לסייע לו בהתמודדות עם דרישות העם ממנה ה' 70 זקנים (חכמים) המצטרפים אל משה באוהל מועד כדי שיישאו עמו במשא העם.

רוח ה' שורה על שבעים הזקנים והם זוכים כולם לרוח נבואה. ואולם שני אנשים, אלדד ומידד, ששהו במחנה באותה שעה זוכים גם הם לרוחו של ה' ומתנבאים שם, בתוך המחנה. יהושע בן נון נבהל מכך ומציע למשה לכלוא אותם, שכן הם אינם אמורים לעסוק בנבואה מחוץ לגבולות אוהל מועד אך משה דווקא מרוצה מהתנהגותם: "וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה, הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי? וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם ה' נְבִיאִים כִּי-יִתֵּן ה' אֶת-רוּחוֹ עֲלֵיהם!"

הסיפור החותם את הפרשה הוא סיפור לא נעים המתרחש בין משה לאחיו. מרים ואהרון, אחיי משה, מדברים על אשתו הכושית של משה. איננו יודעים מה נאמר בדיוק, אך קל לחוש את הקנאה במעמדו המיוחד של משה, כנביא המועדף על ה'.

ה' כועס על מרים ואהרון. הוא מעניש את מרים והופך אותה למצורעת בצרעת עור לבנה. כאן אנו שוב רואים את גדולתו של משה שאינו קנאי למעמדו. במקום לכעוס על אחיו הוא עומד ומתפלל לרפואת אחותו. הפרשה מסתיימת במרים המחלימה מהצרעת, אז מסמן הענן לעם ישראל שאפשר להמשיך הלאה, ולאחר כל התלאות המסע חוזר למסלולו.

נושאים מתוך הפרשהבמדריך לכתיבת דרשה תמצאו מידע שימושי על מבנה הדרשה ותהליך כתיבתה.

בכל פרשה ישנם נושאים מרתקים רבים שיכולים לשמש אתכם בכתיבת הדרשה שלכם. הנה כמה רעיונות מעניינים לכתיבת דרשות על הפרשה:

מנורת הזהב
קבלת השונה
הזדמנות שנייה

הרחבות על הפרשהלפניכם מספר יצירות תרבותיות הקשורות לפרשה. תוכלו לצטט מהשירים ולשלב קטעים מהם בתוך הדרשה שלכם או להוסיף את התמונות כחלק מן העיצוב.

שילובן של יצירות אמנות בדרשתכם מעשיר אותה, מעלה את העניין בקרב המאזינים ויוצר קשר רגשי וחוויתי של כל אחד ואחת עם הנושאים בהם עוסקת הפרשה.

החצוצרה

פרשנות על הפרשהכאן תוכלו ללמוד על נושאים נוספים הקשורים לפרשת השבוע שלכם ולעשות את הקישור לעולם המושגים שלכם וחיי היום יום שלכם.

מומלץ לשלב אותם בדרשה שלכם ולהעשיר גם את המאזינים לדרשה.

רגע של עברית - יוצא לי מהאף
המסע אחרי המנורה

ההפטרה של הפרשהנושא ההפטרה

הנבואה מנבאת את חזרתו של ה' לשכון בתוך ישראל ואת חזרתו של הכהן הגדול למעמדו.

הקשר לפרשה

הקשר לפרשה הוא הזכרת מנורת הזהב (המוזכרת בפרשה) גם בהפטרה.

מועד ב…
אחריות ומחויבות מתוך הפרשה

פעמים רבות אנו מוותרים לעצמנו על משימה, כי…. לא הספקנו לעשות אותה במועד. ואז נדמה כי אנחנו פטורים.

אך הפרשה מציעה לנו פתרון אחר, באמצעות סיפור מאד מיוחד.

חלק מבני ישראל לא הספיקו לחגוג את חג הפסח במועדו. הם פונים אל משה ואומרים לו שהם רוצים לחגוג את חג הפסח כמו כולם, אך אינם יכולים. משה פונה לאלוהים, ואלוהים משיב, שאם מישהו לא הספיק לחגוג את הפסח, בין אם משום שהוא גר רחוק מאד, ובין אם משום שבזמן החג היה "טמא" בזמן החג, הוא צריך לחגוג את חג הפסח כהלכתו במועד אחר, חודש אחרי, במשך יום אחד.

לקחת אחריות היא לעשות את מה שצריך, גם אם המועד חלף.  חשבו על משהו שדחיתם, לא עשיתם, החלטתם שכבר מאוחר מדי… וקחו עליו אחריות. בצעו אותו, ונסו לנסח לעצמכם. האם אתם שמחים שביצעתם את המשימה? האם הייתם מעדיפים להמשיך ולדחות אותה?

בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים