הפרשה נמצאת בספר במדבר מפרק ל' פסוק ב' עד פרק ל"ב פסוק מ.
הפרשה מתחילה במילים הבאות: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'.
אנו לקראת סופו של ספר במדבר, אנו בסופם של ארבעים שנות נדודים ארוכות וקשות והארץ המובטחת כבר נראית באופק.
הפרשה פותחת בנדרים ושבועות – או במילים אחרות ההתחייבויות שאנחנו לוקחים על עצמנו. משה מלמד את העם הלכות נדרים, הוא מדגיש כי יש משמעות לכל מלה שאנו מדברים, וכל התחייבות או שבועה שלנו עלינו לקיים. (פרק ל' פסוקים ב' – י"ז)
בפרשות הקודמות ניסו המדיינים לפגוע בבני ישראל בדרכים שונות, כעת בטרם ייפרד משה מבני ישראל מצווה אותו האל לצאת למלחמת נקמה בהם. למלחמה זו מחליט משה לא לשלוח את כל הצבא אלא רק המובחרים שבלוחמים 12,000 לוחמים (אלף לכל שבט). המלחמה מסתיימת בניצחון בני ישראל ושלל רב נופל בחלקם של בני ישראל בעקבות המלחמה. (פרק ל"א פסוקים א'- נ"ד)
הפרשה מסתיימת בסיפורם המרתק של שבטי ראובן גד וחצי משבט מנשה. לשבטים אלו היה מקנה רב, הם התפרנסו בעיקר מרעיית צאן ולכן בכל מסע חיפשו את השטחים הראויים לגידול צאנם. והנה לאחר המלחמות עם מדיין בפרשה זו ועם האמורים בפרשה קודמת הם הראשונים לשים לב שכל האזורים שנכבשו במלחמות מעולים לגידול צאן, אלו שטחים נרחבים ירוקים ופוריים. לכן הם באים אל משה בבקשה מפתיעה: איננו רוצים להיכנס לארץ ישראל, תן לנו להישאר בארץ הירוקה הזו (ירדן של היום)!
משה מגיב בכעס, בקשתם מזכירה לו את סיפור המרגלים מלפני 38 שנים (אותם 12 איש שנשלחו לבדוק את ארץ ישראל ולבסוף שכנעו את העם לא להיכנס לארץ), בעיקר מפריעה לו העובדה ששאר שבטי ישראל עומדים לפני מלחמה קשה וששניים וחצי שבטים אלו רוצים לשבט בשקט ושלווה עם משפחתם וצאנם ולא לעזור לאחיהם.
השבטים מבינים את כעסו של משה ומציעים פשרה אמיצה – אנחנו שבטי ראובן, גד וחצי משבט מנשה, בוחרים להתיישב בעבר הירדן המזרחי, אך לא ניתן לאחינו להלחם לבד, נשאיר את משפחתנו וצאננו בעבר הירדן ונצא בראש הצבא למלחמת כיבוש הארץ.
משה מקבל את הפשרה והפרשה מסתיימת בסיפור התנחלותם של שניים וחצי השבטים בעבר הירדן. (פרק ל"ב פסוקים א' – מ"ב)
במדריך לכתיבת דרשה תמצאו מידע שימושי על מבנה הדרשה ותהליך כתיבתה.
בכל פרשה ישנם נושאים מרתקים רבים שיכולים לשמש אתכם בכתיבת הדרשה שלכם. הנה כמה רעיונות מעניינים לכתיבת דרשות על פרשת בראשית:
לפניכם מספר יצירות תרבותיות הקשורות לפרשה. תוכלו לצטט מהשירים ולשלב קטעים מהם בתוך הדרשה שלכם או להוסיף את התמונות כחלק מן העיצוב.
שילובן של יצירות אמנות בדרשתכם מעשיר אותה, מעלה את העניין בקרב המאזינים ויוצר קשר רגשי וחוויתי של כל אחד ואחת עם הנושאים בהם עוסקת הפרשה.
כאן תוכלו ללמוד על נושאים נוספים הקשורים לפרשת השבוע שלכם ולעשות את הקישור לעולם המושגים שלכם וחיי היום יום שלכם.
מומלץ לשלב אותם בדרשה שלכם ולהעשיר גם את המאזינים לדרשה.
נושא ההפטרה
ההפטרה עוסקת בסיפור הקדשתו של ירמיהו לנביא ודבר שליחותו – נבואות על חורבן ירושלים ויהודה
הקשר להפטרה
תקופת הקריאה המתחילה בפרשת מטות בספר במדבר ומסתיימת בפרשת נצבים בספר דברים, סמוכה לתקופה המתחילה בתענית י"ז בתמוז (על פריצת חומות ירושלים, בזמן המצור הבבלי, ימי בית המקדש הראשון).
הימים שבין י"ז בתמוז לתענית ט' באב (על חורבן בתי המקדש הראשון והשני), נקראים ימי 'בין המיצרים', או 'שלושת השבועות'. בימים אלו נוהגים מנהגי אבלות. לכן בשבתות של תקופה זו, נקראות הפטרות שאינן קשורות לנושא הפרשה, אלא לנושא החורבן. הפטרות אלו מכונות: 'תלתא דפורענותא' (שלוש של פורענות). כלומר, שלוש הפטרות (לפרשות:מטות, מסעי ודברים) המדברות על פורענות, כלומר על חורבן.
מַטֶּה עלינו
למילה מַטֶּה, כאמור, יש לה משמעויות רבות,
משמעות אחת היא מקל, משמעות אחרת היא שבט, ומשמעות שלישית היא בכלל פועל, שמשמעותו היא מזיז, מכוון. כמו "מטה את הכף לטובת…"
לפעמים במעשים שלנו אנחנו מטים את הכף לטובת הכרעה חברתית כזו או אחרת. גם אתם יכולים להטות את הכף, ולהשפיע על החברה שמסביבכם. נסו לברר לעצמכם, איזה מצב חברתי אתם מזהים, שהייתם רוצים לשנות, להטות את הכף לגביו. מה אתם יכולים לעשות לגבי המצב בו בחרתם? האם אתם יכולים לעשות זאת לבד? האם אתם יכולים לגייס חברים. להתייעץ עם מבוגרים שאתם סומכים עליהם? אחים בוגרים? הורים? מורים? איך מטים את הכף? איך משנים מציאות, ממצב שאיננו רצוי למצב רצוי ונכון? זו עבודה לא פשוטה.
שניים וחצי השבטים עשו זאת. הם הטו את הכף מכעס וביקורת שהוטחה בהם, למצב שבו הם זכו להערכה רבה. מתחושה שהם אנוכיים, וחושבים רק על טובת עצמם, למצב שהם נחלצים לתמוך ולעזור לאחיהם בעת מלחמה.
במה אתם יכולים לעזור ולשנות את המציאות שסביבכם?
