מסע אל הדרשה לבני ובנות המצווה

פרשת מסעי

הפרשה נמצאת בספר בראשית מפרק לג' פסוק א' – פרק לו' פסוק יג'.

הפרשה מתחילה במילים הבאות: אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן.

תקצירנושאיםהרחבותפרשנותההפטרהלוקחים אחריות

תקציר הפרשהארבעים שנות נדודים עברו בני ישראל במדבר, פרשתנו (האחרונה בספר במדבר) מסכמת את כל שנות הנדודים ומתחילות בה ההכנות לכניסה לארץ.

הפרשה פותחת ברשימת סיכום של כל תחנות בני ישראל במדבר, החל במסע הראשון מרעמסס לסוכות וכלה במסע האחרון מהרי העברים לערבות מואב. ברוב התחנות מוזכר רק שמה של התחנה, בשאר התחנות מוזכר בקצרה גם סיפור קורות בני ישראל באותה תחנה. וכך 40 שנה מקופלות ב-49 פסוקים.

לפרשתנו ניתן לקרוא גם פרשת הרשימות, כי בנוסף לרשימת המסעות ישנן עוד שתי רשימות בפרשה: רשימת גבולות הארץ ורשימת מנהיגי ישראל בכניסה לארץ. שתי רשימות אלו קשורות לאותו נושא– ההכנות לכניסה לארץ ישראל. עם סיום המסע וחניית בני ישראל בעבר הירדן מול יריחו מסתיימת לה תקופה ומתחלף לו דור, דור יוצאי מצרים שהנהיג את העם הלך לעולמו וההנהגה עוברת לדור ילידי המדבר והם אלו שיכניסו את בני ישראל למדבר.

משה רבנו מנהיג יוצאי מצרים לא ייכנס עם בני ישראל למדבר אך כמנהיג אמיתי חשוב לו גורל עמו ולכן הוא דואג גם ליום שאחרי מותו. הוא ממנה מנהיגים חדשים ומפרסם את שמותיהם כדי שיהיה ברור מי המנהיגים אחרי מותו (פרק לד' פסוקים טז' – כט'), וכדי שיהיה ברור לבני ישראל להיכן הם נכנסים נותן להם משה רשימה מפורטת של גבולות הארץ (פרק לד' פסוקים א'- טו').

ההכנות לכניסה לארץ נמשכות גם בשאר הפרשה. בזמן המקרא היה עם ישראל יוצא דופן כי בניגוד לכל שאר העמים מסביב שהאמינו במספר אלים וסגדו לפסלים, האמין עם ישראל באל אחד. בכניסה לארץ ישראל יפגשו בני ישראל ילידי המדבר אמונה דתית שונה משלהם, אמונה המבוססת על פסלים. כדי שלא יושפעו בני ישראל מאמונה זרה זו הם מצווים להשמיד את כל הפסלים וכלי העבודה הזרה שיפגשו בארץ החדשה (פרק לג' פסוקים נ' – נו').

ציווי נוסף מורה על הקדשת ערים בארץ ישראל ללווים. לאחר ירושת הארץ תחולק הארץ ל -12 חלקים, חלק אחד (נחלה) לכל שבט. אך יש שבט אחד שלא יקבל נחלה: זהו שבט לוי שאינו יושב באזור אחד אלא מפוזר בכל הארץ, וכדי שיהיה לשבט זה היכן לגור הוא מקבל 48 ערים המיועדות אך ורק לו.

לאמיתו של דבר, 6 מתוך 48 ערים אלו מיועדות לא רק ללויים אלא הן משמשות גם כערי מקלט לרוצחים בשגגה (מי שהרג אדם אחר בטעות, בלי שהתכוון לכך) בערים אלה ההורג-בטעות מוגן מפני כעסם של בני משפחתו של ההרוג.

נושאים מתוך הפרשהבמדריך לכתיבת דרשה תמצאו מידע שימושי על מבנה הדרשה ותהליך כתיבתה.

בכל פרשה ישנם נושאים מרתקים רבים שיכולים לשמש אתכם בכתיבת הדרשה שלכם. הנה כמה רעיונות מעניינים לכתיבת דרשות על פרשת בראשית:

אופס! זה הייה בטעות...
דאגה לאחרים
הרחבות על הפרשה

לפניכם מספר יצירות תרבותיות הקשורות לפרשה. תוכלו לצטט מהשירים ולשלב קטעים מהם בתוך הדרשה שלכם או להוסיף את התמונות כחלק מן העיצוב.

שילובן של יצירות אמנות בדרשתכם מעשיר אותה, מעלה את העניין בקרב המאזינים ויוצר קשר רגשי וחוויתי של כל אחד ואחת עם הנושאים בהם עוסקת הפרשה.

 

המסע במדבר
עיר מקלט - אהוד בנאי
ויסעו ויחנו תלמה אליגון רוז

פרשנות על הפרשהכאן תוכלו ללמוד על נושאים נוספים הקשורים לפרשת השבוע שלכם ולעשות את הקישור לעולם המושגים שלכם וחיי היום יום שלכם.

מומלץ לשלב אותם בדרשה שלכם ולהעשיר גם את המאזינים לדרשה.

יש גבול!

ההפטרה של הפרשהנושא ההפטרה

אשכנזים: תוכחה לישראל על עבודה זרה, על בקשת העזרה ממצרים שלא תועיל להם ועל תושבתם שלא היתה תמימה.

ספרדים: תוכחה לישראל על עבודה זרה, על בקשת העזרה ממצרים שלא תועיל להם ועל תושבתם שלא היתה תמימה. קריאה לישראל ויהודה לשוב אל ה'.

תימנים: תוכחה לישראל על עזיבתם את ה' ועל קרבנות הרשעים שאינם רצויים לה'.

הקשר לפרשה

תקופת הקריאה המתחילה בפרשת מטות בספר במדבר ומסתיימת בפרשת נצבים בספר דברים, סמוכה לתקופה המתחילה בתענית י"ז בתמוז (על פריצת חומות ירושלים, בזמן המצור הבבלי, ימי בית המקדש הראשון). הימים שבין י"ז בתמוז לתענית ט' באב (על חורבן בתי המקדש הראשון והשני), נקראים ימי 'בין המיצרים', או 'שלושת השבועות'. בימים אלו נוהגים מנהגי אבלות. לכן בשבתות של תקופה זו, נקראות הפטרות שאינן קשורות לנושא הפרשה, אלא לנושא החורבן.

הפטרות אלו מכונות: 'תלתא דפורענותא' (שלוש של פורענות). כלומר, שלוש הפטרות (לפרשות:מטות, מסעי ודברים) המדברות על פורענות, כלומר על חורבן. לאחר תענית ט' באב, מתחילה תקופה של שמחה ונחמה. לכן בשבע השבתות שלאחר ט' באב, נקראות הפטרות שאינן קשורות לפרשה, אלא לנחמה על החורבן.

אחריות ומחויבות מתוך הפרשה

עיר מקלט

בפרשה מוזכר דינו של אדם שרצח בשגגה. סיפרנו את סיפורו של האדם שהלך לחטוב עצים ביער, והגרזן עף מידו, והרג מישהו שהיה לידו.

ברור שלא הייתה כאן כוונת רצח, אך האם יש אחריות לחוטב העצים? מה אחריותו? האם נקט בכל אמצעי הזהירות? כעת, עליו לגלות לעיר מקלט, הרחק מקרוביו, משפחתו וחבריו.

האם עיר המקלט היא אכן מקום למקלט מפני נקמת דם, או שהיא סוג של עונש עבור הרוצח בשגגה?

מה דעתכם? האם אתם מוכנים לקחת אחריות על משהו שעשיתם לא בכוונה? להתנצל על כך, לתקן את מה שאולי התקלקל בגללכם? אולי אפילו להיענש? חשבו על סיטואציה, שבה מתוך רצון טוב גרמתם נזק. מה היה שם? האם תיקנתם את מה שהתקלקל? בין אם זה יחסים, או משהו אחר. חשבו על דרך או דרכים לתקן את מה שהתקלקל.

האם אתם מרגישים לפעמים צורך לברוח מהמעשים שלכם, שנעשו שלא בכוונה ל"עיר מקלט" משלכם? מהי אותה "עיר מקלט" שלכם? איך אתם מתמודדים שם עם תוצאות מעשיכם?

כעת, שאתם על סף גיל ההתבגרות, תוכלו להחליט אם אתם רוצים לעשות משהו אחרת ממה שעשיתם בעבר, במקרים בהם עשיתם טעות ונגרם נזק.

בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים