הפרשה נמצאת בספר במדבר מפרק ד' פסוק כא' – פרק ז' פסוק פט'.
הפרשה מתחילה במילים הבאות: וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: נָשֹׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם-הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם.
בפרשתנו נמשכות ההכנות האחרונות לקראת יציאת בני ישראל למסע הגדול מן המדבר אל ארץ ישראל. בפרשה זו כל ההכנות מתרכזות סביב המשכן ( המקדש הנייד של בני ישראל).
תחילת הפרשה מספרת לנו על חלוקת התפקידים בין משפחות בני לוי, על איזה חלק במשכן אחראית כל משפחה. בני משפחת קהת – אחראים על כלי המשכן, השולחן המנורה וכו', בני משפחת גרשון – על כל הבדים, הפרוכות והציפויים ובני משפחת מררי – על עמודי העץ (פרק ד' כא' – מט').
בהמשך מסופר על מקרים שונים בהם זקוקים בני ישראל לעזרת הכוהנים והמקדש. המקרים הראשונים הם בעקבות מעשה שלילי, למשל במקרה של אדם שחטא כלפי חברו (גנב ממנו או הזיק לרכושו). כמובן שבשלב הראשון עליו לבקש סליחה מחברו ולשלם את הנזק, אך בנוסף עליו גם לבוא אל המשכן אל הכהן ולבקש סליחה גם מהאל (פרק ה' ה' – י' ).
מקרה אחר שמתואר הוא מקרה של קנאה איומה, קנאת בעל המקנא לאשתו עד כדי כך שהקנאה מעכירה את עולמם ומערערת את ביתם. במקרה כזה האישה מובאת אל הכהן למבחן קשה של שתית מים מאררים ולבדיקת החשדות (פרק ה' יא' –לא').
ניתן להגיע אל הכהן גם במקרים חיוביים. כזה הוא למשל הסיפור על הנזיר. הנזיר הינו אדם אשר מחליט שלמשך תקופת זמן קצובה הוא מתנתק מהחיים הרגילים והוא מקדיש את חייו לעבודה רוחנית. על הנזיר חלים שלושה איסורים: אסור לו להסתפר ולהתגלח, אסור לו לשתות יין, ואסור לו להיכנס לבית קברות.
בסוף תקופת הנזירות (בפרשה אין נזירות לכל החיים הנזירות היא זמנית) הנזיר מגיע לכהן במשכן כדי להקריב קרבן וכדי להסתפר.
עוד מפגש חיובי עם הכהן הוא ברכת כהנים. הברכה היפה שהכוהנים מצווים לברך אותנו. מי מאיתנו לא מכיר את ברכת כוהנים אשר עד היום נאמרת בתפילה בבית הכנסת?! תפילה זו מקורה בפרשתנו (פרק ו' כב' –כז').
הפרשה מסתיימת בחגיגה גדולה – חנוכת המשכן. לאחר ההכנות הרבות המשכן מוכן, הכהנים והלווים יודעים את עבודתם והעם רוצה לחגוג את תחילת פעילותו של המשכן. לכבוד החגיגות כל שבט הביא מתנה למשכן, כל יום שבט אחר וכך אנו מגיעים ל- 12 ימי חגיגה ושמחה לכבוד המשכן.
ובתוך כל החגיגות כמובן שלא שכחנו את המסע הגדול המחכה לבני ישראל. ההכנות תמו וסוף סוף אפשר לצאת לדרך אך על כך בפרשה הבאה!
במדריך לכתיבת דרשה תמצאו מידע שימושי על מבנה הדרשה ותהליך כתיבתה.
בכל פרשה ישנם נושאים מרתקים רבים שיכולים לשמש אתכם בכתיבת הדרשה שלכם. הנה כמה רעיונות מעניינים לכתיבת דרשות על הפרשה:
לפניכם מספר יצירות תרבותיות הקשורות לפרשה. תוכלו לצטט מהשירים ולשלב קטעים מהם בתוך הדרשה שלכם או להוסיף את התמונות כחלק מן העיצוב.
שילובן של יצירות אמנות בדרשתכם מעשיר אותה, מעלה את העניין בקרב המאזינים ויוצר קשר רגשי וחוויתי של כל אחד ואחת עם הנושאים בהם עוסקת הפרשה.
בפרשת נשא מוצגת לראשונה תופעת הנזירות.
דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה, כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר–לְהַזִּיר, לַיהוָה. מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה; וְכָל-מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה, וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל. כֹּל, יְמֵי נִזְרוֹ: מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן, מֵחַרְצַנִּים וְעַד-זָג–לֹא יֹאכֵל. כָּל-יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ, תַּעַר לֹא-יַעֲבֹר עַל-רֹאשׁוֹ: עַד-מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר-יַזִּיר לַיהוָה, קָדֹשׁ יִהְיֶה–גַּדֵּל פֶּרַע, שְׂעַר רֹאשׁוֹ. כָּל-יְמֵי הַזִּירוֹ, לַיהוָה, עַל-נֶפֶשׁ מֵת, לֹא יָבֹא. לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ–לֹא-יִטַּמָּא לָהֶם, בְּמֹתָם: כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו, עַל-רֹאשׁוֹ. כֹּל, יְמֵי נִזְרוֹ, קָדֹשׁ הוּא, לַה'במדבר, ו, ב-ח
שמשון ממוטט את מקדש דגון על כל החוגגים
מותו של שמשון – גוסטב דורה (1866)
על שמשון הגיבור, שגדל כנזיר, תוכלו לקרוא כאן בספר שופטים.
על נזירות שהפתיעו, ועשו מה שלא מצופה מהן, תוכלו לשמוע בקישור שלפניכם. האם גם אתם יכולים להפתיע במעשיכם? או שמא תמיד תעשו את מה שמצופה מכם?
כאן תוכלו ללמוד על נושאים נוספים הקשורים לפרשת השבוע שלכם ולעשות את הקישור לעולם המושגים שלכם וחיי היום יום שלכם.
מומלץ לשלב אותם בדרשה שלכם ולהעשיר גם את המאזינים לדרשה.
נושא ההפטרה
ההפטרה מספרת על הוריו של שמשון-הנזיר מבטן: התגלות המלאך אל אימו, ההודעה על הריונה ונזירותו של בנה, התגלויות נוספות של המלאך להורים והולדת שמשון.
הקשר לפרשה
הקשר לפרשה הוא העיסוק המשותף בנזיר: הפרשה מפרטת את חוקי הנזיר וההפטרה מספרת סיפור על נזיר, בהזכירה את חוקי הנזיר מהתורה.
אני בתפקיד
בפרשה מסופר על תפקידם המיוחד של שבט לוי. משה מצטווה לספור את כל בני ישראל היוצאים ממצרים, אך לא את הלויים. להם יש תפקיד מיוחד. הם נדרשים להרכיב את אוהל מועד, לעבוד בו, לפרק אותו כאשר יוצאים לדרך, ולהרכיבו מחדש כאשר חונים. זהו תפקיד רב אחריות, שמוטל כולו על כתפיהם. האם גם לכם תפקיד מיוחד בבית, בכיתה או בחברה? על מה אתם אחראים?
אם אתם מרגישים שלא מוטל עליכם תפקיד מיוחד כלשהו, תוכלו להחליט מה מתאים לכם לקחת על עצמכם כתפקיד מיוחד. האם זה לדאוג לכל מי שחולה או מחסיר שיעור, לבקר אותו ולהביא לו שיעורי בית? האם זה לרוקן את פח האשפה בבית? האם זה להביא את אחיכם הקטן מהגן יום אחד בשבוע, ולהקל בכך על ההורים ?
תפקיד מיוחד משלכם יקנה לכם תחושת משמעות וחשיבות. כך תוכלו לחוש אחראים ובוגרים באמת.
