מסע אל הדרשה לבני ובנות המצווה

פרשת צו

הפרשה נמצאת בספר ויקרא מפרק ו עד פרק ח.

הפרשה מתחילה במילים הבאות: וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה..

תקצירנושאיםהרחבותפרשנותההפטרהלוקחים אחריות
תקציר הפרשה

הפרשה פותחת בפסוק: "צו את אהרון ואת בניו לאמור, זאת תורת העולה על מוקדה על מזבח כל הלילה עד הבוקר ואש המזבח תוקד בו".

פרשת צו ממשיכה את הנושאים שהופיעו בפרשת ויקרא, הפרשה הקודמת, והיא עוסקת בקרבנות. אבל הפסוקים שבהם מתחילה הפרשה מלמדים אותנו דבר נוסף: ה' אומר למשה לפנות אל הכוהנים, ולתת להם הוראות מדויקות לגבי אופן הקרבת הקרבנות השונים. כלומר, הפרשה עוסקת בחלקה, בשאלה איך צריך להקריב קרבנות, ומהי העבודה הנדרשת מן הכוהנים במשכן שנבנה לה'. הפרשה הזו, בשונה מהפרשה הקודמת, מיועדת לקהל יעד מסוים. לכוהנים. הפרשה הקודמת הייתה מיועדת לכולם, ואילו זו מיועדת לכוהנים. זוהי, בעצם, "תכנית העבודה" של הכוהנים.

הקרבן הראשון שמופיע בפרשה הוא "קרבן עולה": "זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה עַד-הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ" (ויקרא פרק ו' פסוק ב'). הקרבן נקרא כך משום שכל בשרה של הבהמה עולה ונשרף על גבי המזבח, והכוהנים לא אוכלים ממנו כלל. כפי שעולה ממקומות אחרים בתורה, העולה הייתה קרבן נפוץ ביותר שהוקרב מדי יום. הקרבן היומי הזה נקרא עולת התמיד והוא הוקרב פעמיים ביום, בכל יום: בבוקר ואחר הצהריים ("בין הערביים"). עולת התמיד היא גם הסיבה לתופעה מעניינת נוספת: על המזבח תמיד דלקה אש, בכל יום ובכל רגע נתון! חשבו על כמות בעלי החיים שהיו צריכים כדי להקריב עולה, ועל כמות העצים שהיה צריך לשרוף כדי לקיים את מצוות קרבן העולה.

הקרבן השני הוא- קרבן מנחה , קרבן זה הינו ייחודי בכך שמרכיביו מגיעים כולם מן הצומח: הקורבן עשוי מסולת, משמן ומלבונה (צמח בשמים). מכל אלה הכהן קומץ (לוקח קצת עם היד). בקרבן המנחה מופיע איסור שמוכר לנו היטב מחג הפסח: "לא תאפה חמץ". מסתבר שגם כאן אסור להפוך את המנחה לחמץ!

הקרבן השלישי הוא קרבן חטאת שנועד לכפר על חטאי האדם.

קרבן רביעי- קרבן אשם אשר תפקידו לכפר על ארבעה חטאים מסוימים (רוצים לדעת אלו חטאים? הציצו בספר ויקרא, פרק ה', פסוקים א'-ד).

לאחר מכן בא תורו של קרבן שלמים המובא כאשר אדם רוצה להודות לה' על דבר מסוים ובמקרים בהם האדם נדר להביא קרבן, או החליט לתת קרבן כנדבה. מה שמיוחד בו הוא שאותו אוכל גם מי שמקריב אותו ולא רק הכוהנים.

סיום הפרשה בחנוכת המשכן, אירוע חגיגי ומרגש שבו נחנך המשכן ועבודת הקורבנות והכוהנים מתחילה! את חנוכת המשכן חוגגים בני-ישראל שמונה ימים אשר נקראים "ימי המילואים" אשר בסופם הכוהנים 'ממלאים את ידיהם', כלומר, הופכים להיות כוהנים בפועל, שעובדים את עבודת המקדש.

נושאים מתוך הפרשה

במדריך לכתיבת דרשה תמצאו מידע שימושי על מבנה הדרשה ותהליך כתיבתה.

בכל פרשה ישנם נושאים מרתקים רבים שיכולים לשמש אתכם בכתיבת הדרשה שלכם. הנה כמה רעיונות מעניינים לכתיבת דרשות על הפרשה:

חנוכת בית
למה שמונה?
מי פה הקרבן?
איסור אכילת דם
קרבנות - זה טוב או רע?
קדושה - מה זה בעצם?
קרבן תודה
הרחבות על הפרשה

לפניכם מספר יצירות תרבותיות העוסקות בפרשה. תוכלו לצטט מהשירים ולשלב קטעים מהם בתוך הדרשה שלכם או להוסיף את התמונות כחלק מן העיצוב.

שילובן של יצירות אמנות בדרשתכם מעשיר אותה, מעלה את העניין בקרב המאזינים ויוצר קשר רגשי וחוויתי של כל אחד ואחת עם הנושאים בהם עוסקת הפרשה.

סדנת יצירה
הקטרת קטורת בהיכל ביום הכיפורים
בגדי הכהן הגדול
פרשנות על הפרשה

כאן תוכלו ללמוד על נושאים נוספים הקשורים לפרשת השבוע שלכם ולעשות את הקישור לעולם המושגים שלכם וחיי היום יום שלכם.

מומלץ לשלב אותם בדרשה שלכם ולהעשיר גם את המאזינים לדרשה.

תמיד והתמדה
מושגים - פָּרָה אֲדוּמָה
טיול להכרת המקדש
ההפטרה של הפרשה

נושא ההפטרה

הנביא מוכיח את העם על כך שציוה את ישראל לא להקריב קרבנות, כי אם לשמוע בקולו אולם הם אינם שומעים לשליחי ה-הנביאים. ההפטרה ממשיכה בתיאור העונש על העבודה הזרה. ההפטרה מסיימת בהוספת פסוקים מפרק אחר בהם אומר ה' כי חפץ בעשות חסד, צדקה ומשפט.

הקשר לפרשה

בעוד שהפרשה ממשיכה בתיאור עבודת הקרבנות, ההפטרה מדגישה כי העיקר הוא אינו הקרבנות כי אם השמיעה בקול ה' והריחוק מעבודה זרה.

סליחה, טעות

בפרשה שלכם מוזכרים קרבן החטאת, אותו מעלה אדם שחטא, וקרבן אשם.

משמעות הקרבנות שאדם מקריב היא, שהוא מודע לכך שחטא, והוא מבקש לכפר. אך האם זו הדרך היחידה לכפר? האם אפשר לכפר גם בדרכים אחרות? כל אחד מאיתנו חטא בחייו, ולא רק פעם אחת. נסו לחשוב, איזו אחריות אתם לוקחים על הטעויות שאתם עושים, ועל חטאים שלכם. האם אתם מוכנים להודות? האם אתם מוכנים להתנצל?

אחריות ומחויבות מתוך הפרשה

באחריותי: להפסיק את הקרבנות

כאשר חרב בית המקדש, פסקו הקרבנות, ואת מקומם תפסו התפילות.

אך האם באמת פסקו הקרבנות? כיום, אנו מתייחסים למילה "קרבן" כאל אדם, או קבוצה, שאחר או אחרים מתעללים בה. זה קורה בכל מקום, לצערנו. אולי, אפילו, בסביבתכם. בין אם זה בחצר בית הספר ובין אם זה ברשתות החברתיות באינטרנט.

אנו רוצים להציע לכם לקחת אחריות, ולנסות לצמצם את התופעה, ואולי אף למגר אותה מסביבתכם. פנו לחבריכם, החליטו יחד, שהגיע הזמן לבטל את הקרבנות גם בקרבנו.

 

 

בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים