מסע אל הדרשה לבני ובנות המצווה

פרשת בהעלותך

הפרשה נמצאת בספר במדבר מפרק ח' פסוק א' עד פרק יב' פסוק טז'.

הפרשה מתחילה במילים הבאות: וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר, אֶל-אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו: בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.

תקצירנושאיםהרחבותפרשנותההפטרהלוקחים אחריות

תקציר הפרשהבפרשה יוצאים סופסוף בני ישראל למסע הגדול מן המדבר אל ארץ ישראל. אך כמו לפני כל יציאה למסע חשוב להגיע אליו מוכנים. בתחילת הפרשה מתוארות ההכנות האחרונות לקראת היציאה למסע. עוד במהלך ההכנות מתחילה העבודה במשכן.

לאחר שבפרשה הקודמת חגגו בני ישראל את חנוכת המשכן במסיבה רבת משתתפים, בפרשה הנוכחית הם מתחילים לעבוד בו ממש. אהרון, אחי משה, מקבל את הזכות לחנוך את תחילת העבודה בהדלקת מנורת הזהב בעלת שבעת הקנים. בהמשך יצטרפו אליו העוזרים הנאמנים שלו – הלויים (פרק ח', פסוקים א'-כו').

הזמן חולף לו במהירות וכבר עברה שנה מאז יצאו בני ישראל ממצרים ומגיע חג הפסח. בני ישראל חוגגים את הפסח ומקריבים את קרבן הפסח במשכן. בהזדמנות זו גם נקבע פסח שני, לכל אלה שלא יכלו לחגוג את חג הפסח במועדו (כי היו טמאים או היו במקום מרוחק) (פרק ט' פסוקים, א' – יד').

בתקופת המדבר (לפני למעלה מ- 3000 שנים) לא היו אמצעי תקשורת להמונים כמו בימינו אולם משה רוצה לתקשר עם בני ישראל, להודיע מתי יוצאים לדרך ומתי הולכים, מתי מתחיל חג או סתם לזמן את ראשי העם להתייעצות. לשם כך מכינים שתי חצוצרות כסף גדולות וכל סוג של תקיעה מסמל מסר אחר לעם. תרועה – התחלת מסע, תקיעה – התכנסות כל העם סביב המשכן (יא', י').

עכשיו באמת הכול מוכן ליציאה לדרך. תרועת חצוצרות נשמעת ושבטי יהודה, זבולון ויששכר יוצאים לדרך. בני לוי מפרקים את המשכן ויוצאים גם הם לדרך. תרועה שנייה נשמעת ושבטי ראובן, שמעון וגד גם הם יוצאים. וכך עוד שתי תרועות וכל השבטים מצטרפים למסע. אך לא כולם יוצאים לדרך.

יתרו כהן מדין, חותנו של משה, רוצה לעזוב ולחזור לארצו, מדיין. משה מתחנן ומבקש ממנו: אל תעזבנו, בא עמנו אל ארץ ישראל ותקבל נחלה בארץ (י', יא' – לד').

המסע במדבר אינו קל. החום יוקד ובני ישראל מתחילים להתלונן. הם כועסים על משה וטוענים שבמצרים היה להם טוב וקל יותר. משה מרגיש שהוא אינו יכול להתמודד עם הטענות לבדו. כדי לסייע לו בהתמודדות עם דרישות העם ממנה ה' 70 זקנים (חכמים) המצטרפים אל משה באוהל מועד כדי שיישאו עמו במשא העם.

רוח ה' שורה על שבעים הזקנים והם זוכים כולם לרוח נבואה. ואולם שני אנשים, אלדד ומידד, ששהו במחנה באותה שעה זוכים גם הם לרוחו של ה' ומתנבאים שם, בתוך המחנה. יהושע בן נון נבהל מכך ומציע למשה לכלוא אותם, שכן הם אינם אמורים לעסוק בנבואה מחוץ לגבולות אוהל מועד אך משה דווקא מרוצה מהתנהגותם: "וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה, הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי? וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם ה' נְבִיאִים כִּי-יִתֵּן ה' אֶת-רוּחוֹ עֲלֵיהם!"

הסיפור החותם את הפרשה הוא סיפור לא נעים המתרחש בין משה לאחיו. מרים ואהרון, אחיי משה, מדברים על אשתו הכושית של משה. איננו יודעים מה נאמר בדיוק, אך קל לחוש את הקנאה במעמדו המיוחד של משה, כנביא המועדף על ה'.

ה' כועס על מרים ואהרון. הוא מעניש את מרים והופך אותה למצורעת בצרעת עור לבנה. כאן אנו שוב רואים את גדולתו של משה שאינו קנאי למעמדו. במקום לכעוס על אחיו הוא עומד ומתפלל לרפואת אחותו. הפרשה מסתיימת במרים המחלימה מהצרעת, אז מסמן הענן לעם ישראל שאפשר להמשיך הלאה, ולאחר כל התלאות המסע חוזר למסלולו.

נושאים מתוך הפרשהבמדריך לכתיבת דרשה תמצאו מידע שימושי על מבנה הדרשה ותהליך כתיבתה.

בכל פרשה ישנם נושאים מרתקים רבים שיכולים לשמש אתכם בכתיבת הדרשה שלכם. הנה כמה רעיונות מעניינים לכתיבת דרשות על הפרשה:

מנורת הזהב

בפרשתנו אהרון הכהן מקבל את הכבוד להיות מדליק מנורת הזהב מדי ערב.

נסו לחשוב מדוע המנורה כה חשובה, עד שצריך שהכהן הגדול בכבודו ובעצמו ידליק אותה?

בדרשה, תוכלו להתייחס לאור: מה סימל האור במקדש? מה מסמל האור בחיים שלכם? מה מאיר אותנו ומראה לנו את הדרך במסע ההתבגרות שלנו?

תוכלו להתייחס גם לשאלת האחריות. אהרון היה צריך להתייצב בכל ערב במשכן, ולהדליק את המנורה. אסור היה לו לשכוח, או לעשות דברים אחרים בזמן הזה. האם גם לכם יש תפקידים קבועים בבית? האם אתם מרגישים את האחריות שיש בתפקיד הקבוע?

קבלת השונה

יתרו חותנו של משה לא היה יהודי אלא מדייני. לאחר יציאת מצרים בא יתרו למדבר לבקר את משה אך במקום לשבת באוהל ולנוח עזר למשה בהנהגת עם ישראל. כעת כשבני ישראל עומדים לנסוע לארץ ישראל מבקש משה מיתרו להצטרף למסע (ואף לקבל נחלה בארץ ישראל) ולא לחזור למדיין.

מדוע, לדעתכם, רוצה משה להכניס לארץ ישראל אדם שאינו מעם ישראל? בדרשה שלכם תוכלו להתייחס להתנהגות זו של משה, להכרת התודה ליתרו, ולכבוד שרכש לו ולעצותיו למרות השתייכותו לעם אחר. זו הזדמנות לזכור עד כמה חשוב להודות למי שהיטיבו לנו.

בדרשה ניתן גם לדבר על היחס לזר ולשונה וללקח שאפשר ללמוד מהתנהגותו של משה כלפי יתרו.

הזדמנות שנייה

עברה שנה ובני ישראל חוגגים שנה ליציאת מצרים. אך ישנם כאלה שאינם יכולים להשתתף בחגיגה. כל מי שהיה טמא בערב פסח (למשל, כל מי שנכנס לבית קברות, ונטמא למשך שבעה ימים) אינו יכול להצטרף לטקס הקרבת קרבן הפסח. אותם אנשים אינם רוצים לפספס את החגיגות ולכן מבקשים לחגוג כעבור חודש, כששוב יהיו טהורים. בקשתם מתקבלת.

בדרשתה שלכם תוכלו להתייחס לחשיבות של מתן הזדמנות שנייה. אמנם תמיד מספרים לנו שמגיל המצוות אנחנו כבר גדולים ואחראים וכו' אך גם בוגרים לפעמים טועים. בדיוק משום כך, ניתנת ההזדמנות השנייה. כמו שבחג הפסח ניתנת הזדמנות שנייה למי שהחמיץ את החג.

בדרשה תוכלו להתייחס לחשיבות שבמתן הזדמנות שנייה לחברים, לאחים, למקצוע שאתם לא אוהבים. האם זכור לכם מקרה בו ניתנה לכם הזדמנות שנייה להוכיח את עצמכם?

הרחבות על הפרשהלפניכם מספר יצירות תרבותיות הקשורות לפרשה. תוכלו לצטט מהשירים ולשלב קטעים מהם בתוך הדרשה שלכם או להוסיף את התמונות כחלק מן העיצוב.

שילובן של יצירות אמנות בדרשתכם מעשיר אותה, מעלה את העניין בקרב המאזינים ויוצר קשר רגשי וחוויתי של כל אחד ואחת עם הנושאים בהם עוסקת הפרשה.

החצוצרה

חצוצרות הכסף נועדו להודיע לבני ישראל לאיזה כיוון עליהם לפנות במסעם במדבר, לקרוא לאסיפות ולהודיע לנשיאים שמשה רבנו מכנס אותם לאסיפה (ספר במדבר, פרק י', פסוק א'-י').

החצוצרה היא אחד מכלי הנגינה העתיקים ביותר בעולם. חצוצרות התגלו בסין והן נוצרו סביב שנת 2000 לפני הספירה. גם בקברי שליטי מצרים התגלו חצוצרות מסביבות 1500 לפני הספירה. בקברו של תות אנך עמון נמצאו חצוצרות שודאי דומות במשהו לאלו ששימשו את בני ישראל.

באותם ימים היו החצוצרות כלי פשוט, ללא לחצנים, שאיפשר להשמיע קולות פשוטים יחסית.

שמעו את קולה של החצוצרה, צפו בכישרונו המיוחד של המנגן, ושפטו בעצמכם. האם גם לכם כישרון מיוחד לכלי נגינה כלשהו? תוכלו לספר על כך בדרשה שלכם.

פרשנות על הפרשהכאן תוכלו ללמוד על נושאים נוספים הקשורים לפרשת השבוע שלכם ולעשות את הקישור לעולם המושגים שלכם וחיי היום יום שלכם.

מומלץ לשלב אותם בדרשה שלכם ולהעשיר גם את המאזינים לדרשה.

רגע של עברית - יוצא לי מהאף

בפרשתנו מתלוננים בני ישראל על הרעב במדבר ומספרים בגעגוע על המאכלים המשובחים שאכלו במצרים. מי שלא מכיר את בני ישראל יכול לטעות ולחשוב שמדובר באנשים אומללים שגורשו מבתיהם במצרים והשאירו אחריהם כל טוב.

אבל מי שמכיר מעט את ההיסטוריה של אוהבי השום והבצל הללו זוכר, שבמצרים חייהם לא היו קלים כל כך. הם היו עבדים שהוכו ללא רחמנות והועבדו בעבודות פרך מבוקר ועד לילה – מאכלים משובחים בוודאי לא היו להם.

אלוהים בוחר בעונש ייחודי: כתגובה לתלונות העם. רוצים בשר? אין בעיה. תאכלו בשר במשך חודש שלם. שניצל לארוחת בוקר, נקניקיה בצהרים וסטייק לארוחת ערב – "עַד אֲשֶׁר-יֵצֵא מֵאַפְּכֶם" (פרק י"א, פסוק כ').

עכשיו אנחנו יודעים מי היו הראשונים שבמקום "נמאס לי" אמרו "זה יוצא לי מהאף!".

המסע אחרי המנורה

אחד מכלי המשכן המופלאים הנזכרים בפרשת תרומה, היא מנורת הזהב. הכהן הגדול היה מדליק נרות במנורה בכל יום. המנורה הפכה לסמל והפרשה מזמינה אותנו לעקוב אחר גלגוליה של המנורה והתפתחותו של סמל.

עליכם להצטייד בסקרנות, תנ"ך, וידע כללי. נבקר בתחנות שונות בתודעה היהודית ונלקט מידע, אותו נאסוף ונבנה ממנו את הדרשה. בקרו בתחנות הבאות ובדקו כיצד נראית המנורה, וכיצד היא מתוארת, במה היא שונה מהמנורות האחרות?

  • מנורת הזהב שבמשכן (פרשת תרומה)
  • מנורה של אש (המדרש לפרשת תרומה)
  • המנורה של שלמה המלך
  • המנורה של זכריה (ספר זכריה ב')
  • המנורה בשער טיטוס
  • המנורה על-גבי מטבע מתקופת בר-כוכבא (מופיע ע"ג מטבע של 10 אג')
  • דגם המנורה ע"פ הרמב"ם
  • המנורה בסמל המדינה
  • המנורה בסמל רשות העתיקות

הצעת הגשה: תוכלו ליצור מצגת ולהציג את המנורות השונות שאספתם לאורך המסע, בעת הדרשה.

כדי להכיר דגמים שונים של מנורות ולהתרשם עד-כמה נפוץ השימוש בסמל המנורה, תוכלו לשוטט בתערוכה הוירטואלית של מוזיאון ישראל יחד עם אתר גלים.

ההפטרה של הפרשהנושא ההפטרה

הנבואה מנבאת את חזרתו של ה' לשכון בתוך ישראל ואת חזרתו של הכהן הגדול למעמדו.

הקשר לפרשה

הקשר לפרשה הוא הזכרת מנורת הזהב (המוזכרת בפרשה) גם בהפטרה.

מועד ב…
אחריות ומחויבות מתוך הפרשה

פעמים רבות אנו מוותרים לעצמנו על משימה, כי…. לא הספקנו לעשות אותה במועד. ואז נדמה כי אנחנו פטורים.

אך הפרשה מציעה לנו פתרון אחר, באמצעות סיפור מאד מיוחד.

חלק מבני ישראל לא הספיקו לחגוג את חג הפסח במועדו. הם פונים אל משה ואומרים לו שהם רוצים לחגוג את חג הפסח כמו כולם, אך אינם יכולים. משה פונה לאלוהים, ואלוהים משיב, שאם מישהו לא הספיק לחגוג את הפסח, בין אם משום שהוא גר רחוק מאד, ובין אם משום שבזמן החג היה "טמא" בזמן החג, הוא צריך לחגוג את חג הפסח כהלכתו במועד אחר, חודש אחרי, במשך יום אחד.

לקחת אחריות היא לעשות את מה שצריך, גם אם המועד חלף.  חשבו על משהו שדחיתם, לא עשיתם, החלטתם שכבר מאוחר מדי… וקחו עליו אחריות. בצעו אותו, ונסו לנסח לעצמכם. האם אתם שמחים שביצעתם את המשימה? האם הייתם מעדיפים להמשיך ולדחות אותה?

Error: Only up to 6 widgets are supported in this layout. If you need more add your own layout.

תבנית נגישות פופ אפ