מסע אל הדרשה לבני ובנות המצווה

פרשת כי תצא

הפרשה נמצאת בספר דברים מפרק כא, פסוק י – פרק כה, פסוק יט.

הפרשה מתחילה במילים הבאות: כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶיךָ, וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיו.

תקצירנושאיםהרחבותפרשנותההפטרהלוקחים אחריות

תקציר הפרשהפרשת כי-תצא, ממשיכה בפירוט החוקים והכללים הניתנים לעם ישראל לקראת כניסתו לארץ. בין החוקים הרבים המופיעים בפרשה, מופיעים החוקים הבאים:

  • כיצד יש לנהוג במקרה של אישה שנשבתה במלחמה; מה צריך לאפשר לה, ומה מותר לעשות לגביה. למשל, יש לאפשר לה להתאבל חודש על משפחתה שממנה נלקחה, או שנהרגה במלחמה, לפני שהופכים אותה לשפחה או מחתנים אותה.
  • חל איסור, על פי הכתוב, להפלות בין בנים של נשים. אם יש אישה אהובה, ואישה שנואה, אסור להעדיף את בנה של האישה האהובה על בנה של זו השנואה.
  • מצוות השבת אבידה;
  • מצוות שילוח הקן;זוהי מצווה מעניינת, וייחודית. אדם שרוצה לצוד ציפורים לשימושו, יכול, כאשר הוא מגיע לקן של ציפורים, לקחת את הגוזלים, או את הביצים, אך לא את הציפור האם. אותה הוא חייב לשחרר. אסור לו לצוד אותה.
  • אדם שבביתו יש גג שאפשר לשהות בו, חובה עליו להתקין מעקה בגג. אין לסכן את אלו השוהים בגג
  • מוזכר האיסור להסגיר עבד שברח מאדוניו;
  • האיסור לחרוש בשור ובחמור יחדיו; תארו לכם את הסבל שנגרם לבעלי חיים שבעליהם החליט לחסוך בזמן, ורתם את החמור ואת השור לאותה המחרשה.
  • הפרשה מזכירה את חובת קיום נדרים;
  • הפרשה מצווה על נתינת יחס הוגן לחלשים בחברה, ומצווה גם מחיית זכר עמלק.
  • אדם רעב, ההולך בדרך, ונכנס לכרם שאיננו שלו, יכול לאכול מהענבים עד לשובע, אך אסור לו לשים בכליו ולקחת מן הכרם.

נושאים מתוך הפרשהבמדריך לכתיבת דרשה תמצאו מידע שימושי על מבנה הדרשה ותהליך כתיבתה.

בכל פרשה ישנם נושאים מרתקים רבים שיכולים לשמש אתכם בכתיבת הדרשה שלכם. הנה כמה רעיונות מעניינים לכתיבת דרשות על פרשת בראשית:

השבת אבידה

בפרשת כי-תצא, מופיעה מצוות השבת אבידה: "לֹא-תִרְאֶה אֶת-שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת-שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם, הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ. וְאִם-לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ אֶל-תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ…" (כב, א-ג).

מצוות השבת אבידה אומרת שעל אדם להחזיר לחברו אבידה שמצא ואפילו לקחתה אליו ולדאוג לה עד שימצאו הבעלים. זו מצווה שדורשת מאדם להיות אחראי לחבריו ולסביבתו, לדאוג ולעזור להם.

מה אתם חושבים על מצווה זו? האם אתם אחראים לסביבתכם ולקרובים אליכם? ומה יחסכם כלפי אלו הרחוקים מכם? האם אתם רואים קשר בין מצוות השבת אבידה לגיל ההתבגרות?

מעקה בגג

בפרשת כי-תצא, מופיעה המצווה לשים מעקה בגג הבית: "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ, וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ. וְלֹא-תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי-יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ" (כב, ח). אדם שבונה בית חדש, חייב לבנות על גג ביתו מעקה, כדי שמי שעולה לגג לא יפול ממנו ויפגע. זו מצווה שדורשת מהאדם לקחת אחריות על ביתו.

כיצד אתם לוקחים אחריות? על מה? האם אתם רואים קשר בין מצווה זו לגיל ההתבגרות?

קיום נדרים

בפרשת כי-תצא, נאמר שעל אדם שנדר נדר, למהר לקיים את הנדר ולא לדחותו: "כִּי-תִדֹּר נֶדֶר לה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי-דָּרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ ה' אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ וְהָיָה בְךָ חֵטְא. וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא-יִהְיֶה בְךָ חֵטְא. מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לה' אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ" (כג, כב-כד). אמנם המצווה כאן מדברת בעיקר על נדרים שאדם נדר להקריב קורבן מסוים לה', אולם אנו לומדים ממנה את חשיבותן ומשמעותן של מילים והבטחות.

מצווה זו אומרת כי האדם צריך לשמור על לשונו ולא להבטיח דברים שאינו מתכוון או שלא יוכל לקיימם. אדם צריך להיות אחראי למוצא שפתיו.

האם אתם מזדהים עם מצווה זו? האם אתם רואים קשר בין שמירת הדיבור לגיל ההתבגרות?

יחס לחלש

בפרשת כי-תצא, מופיעות מצוות שעניינן הוא העזרה לחלשים בחברה: עניים, גרים, יתומים ואלמנות. למשל:

"כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ, וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה, לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה. לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ, לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה. כִּי תִבְצֹר כַּרְמְך, לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה. וְזָכַרְתָּ כִּי-עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה" (כד, יט-כב).

מצוות אלו אומרות שאדם שקוצר את שדהו או חובט (קוטף) את זיתיו או בוצר (קוטף) את כרם הענבים, לא יחזור וייקח פירות ששכח לקחת מהקטיף, אלא ישאירם לגר, ליתום ולאלמנה שייקחו אותם לעצמם.

האם אתם עוזרים לחלשים בחברה? כיצד? האם אתם רואים קשר בין מצוות אלו לגיל ההתבגרות?

הרחבות על הפרשה

לפניכם מספר יצירות תרבותיות הקשורות לפרשה. תוכלו לצטט מהשירים ולשלב קטעים מהם בתוך הדרשה שלכם או להוסיף את התמונות כחלק מן העיצוב.

שילובן של יצירות אמנות בדרשתכם מעשיר אותה, מעלה את העניין בקרב המאזינים ויוצר קשר רגשי וחוויתי של כל אחד ואחת עם הנושאים בהם עוסקת הפרשה.

קן לציפור (ח.נ. ביאליק)

בפרשה מתוארת מצוות "שילוח הקן". המצווה אומרת שאם מוצאים קן של ציפור, ויש שם אפרוחים, מותר לקחת את האפרוחים, אך צריך לשחרר את הציפור האם. זאת, אולי, כדי שתוכל להמשיך ולהטיל ביצים ולהמשיך את המין אליו היא שייכת.

מי האיש החפץ חיים – מילים מן המקורות

תהלים פרק לד' פסקים יג – טז

הפרשה אומרת שצריך לבער את הרע, כלומר, להפסיק כל רוע, ולעשות טוב.  בדרשה שלכם תוכלו לספר, איזה מעשה או מעשים טובים הייתם רוצים לעשות לכבוד הגיעכם לגיל מצוות.

מלחמות עליך ישראל
קרב יהושע בעמלקים ניקולא פוסן, 1594-1665 מוזיאון ההרמיטאז', סן פטרסבורג, רוסיה

קרב יהושע בעמלקים
ניקולא פוסן, 1594-1665
מוזיאון ההרמיטאז', סן פטרסבורג, רוסיה

מלחמות היוו תמיד כר נרחב ליצירות אמנות שונות.

בפרשה מסופר על "הדרך הנכונה" לצאת למלחמה. קודם כל יש להציע שלום, ורק אם ההצעה איננה מתקבלת, אפשר לצאת למלחמה. יש גם הנחיות כיצד לנהוג בנשים ששובים אותן, ועוד כללים שנועדו לשמור על צלם אנוש גם בעת היציאה למלחמה.

פרשנות על הפרשהכאן תוכלו ללמוד על נושאים נוספים הקשורים לפרשת השבוע שלכם ולעשות את הקישור לעולם המושגים שלכם וחיי היום יום שלכם.

מומלץ לשלב אותם בדרשה שלכם ולהעשיר גם את המאזינים לדרשה.

טוב לדעת

חגורות בטיחות

התרגלנו כבר להיות צמודים-צמודים למכונית הפרטית. המוני אנשים יוצאים בכל רגע נתון אל החניה שלהם, לוחצים על כפתור השלט הרחוק ויוצאים לדרך. ההרגל הזה מביא איתו גם סכנה גדולה: לפעמים מכונית + מכונית = תאונה. האם התורה מחייבת אותנו להיזהר? בוודאי, הרי כתוב בתורה "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".

התורה גם מחייבת אותנו לדאוג שהמכונית תהיה בטיחותית, לפחות אם אנחנו מביטים על הנחיות התורה לבניית בית, בפרשה שלנו: “כי תבנה בית חדש – ועשית מעקה לגגך".

כשבונים בית – צריך לדאוג שאנשים לא יפלו. אין ספק שלו הייתה התורה נכתבה אחרי המצאת המכונית, היה כתוב בה משהו כמו: “כי תייצר מכונית חדשה – ועשית לה חגורות בטיחות ומערכת בלמים מצוינת".

ההנחייה לעשות מעקה לבית, או לדאוג שמכונית תהיה בטיחותית, מזכירה לנו את קיומו של ארגון חשוב ביותר, שנקרא "יורו NCAP”. האיגוד האירופי הזה עושה כל מה שאפשר כדי שהמכוניות תהיינה בטיחותיות. איך הוא עושה זאת? הוא לוקח מכוניות חדשות, מרסק אותן לתוך קיר כדי לבדוק בערך איך יעמדו בתאונת דרכים אמיתית. מכונית טובה – מקבלת ציון גבוה וברכות. מכונית שאינה מגנה על נוסעיה כמו שצריך – חוטפת בציונים וגם גוערים ביצרן.

יצרני המכוניות, בתגובה, דואגים שהמכוניות שהם מייצרים תהיינה בטוחות יותר, וכך, ייתכן, שכמה מגולשי האתר חייבים את חייהם לאיגוד הבטיחות הזה, שהביא לנו מכוניות בטיחותיות יותר.

טבע הדברים - להבריח ציפור מהקן

אחת ההנחיות המסתוריות בתורה מופיעה בפרשה שלנו, והיא נקראת "מצוות שילוח הקן". לפי התורה, כאשר אנו מעוניינים בביצים או בגוזלים, אך האם נמצאת שם איתם – אסור לנו לקחתם ולגרום לה צער. הדרך היחידה, כך התורה, היא להרחיק את האם ורק אז לקחת את הביצים או הגוזלים.

ומה כל כך מסתורי במצווה הזו? העובדה שמצד אחד, בלולים המקובלים נלקחות הביצים היישר מהסל האישי של התרנגולת, ומצד שני – יהודים רבים שמעוניינים לקיים את דברי התורה – עושים דבר מוזר: למרות שאין להם צורך מיוחד בביצה או בגוזל, הם באים מראש אל קן ציפור, מבריחים את הציפור ולוקחים לה את הגוזלים והביצים. רק כדי לקיים את דברי התורה…

מזל שלא מעט רבנים ופוסקי הלכה חשובים יצאו נגד המנהג המסתורי הזה, ואף ציינו שכאשר אין צורך מיוחד בביצה או בגוזל – שילוח האם הוא מעשה של צער בעלי חיים, כלומר: עבירה חמורה.

צער בעלי חיים דוחה שבת

על צער בעלי חיים כבר שמענו במצוות שילוח הקן, מהקטע הקודם. התחום של צער בעלי חיים הוא תחום חשוב במצוות וביהדות, ויש אפילו מקומות שמחללים את השבת(!) כדי למנוע צער בעלי חיים. בפרשה שלנו, כי תצא, מוזכרת הנחייה מיוחדת: “לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו". ומוזכרת הנחייה נוספת "לא תחסום שור בדישו".

במסגרת ההנחייה הראשונה, התורה מבינה ששור וחמור מתנהלים בדרך שונה – האחד חזק והאחר חלש יותר, האחד איטי והשני מהיר, האחד גבוה והשני נמוך. התוצאה היא שאם נחרוש את השדה ואת המחרשה ימשכו ביחד שור וחמור – הדבר יהיה להם קשה, זה יהיה צער בעלי חיים. לכן זה אסור.

ההנחייה השניה היא לאפשר לשור (או לכל בהמה אחרת) לאכול כאוות נפשו בשדה, ולא לקחת אותו משם באמצע האוכל. גם כאן התורה מוכיחה שהיהדות אוהבת בעלי חיים ושומרת עליהם.

הזכרנו שמחללים את השבת כדי למנוע צער בעלי חיים. אחת הדוגמאות לכך היא חליבה של פרות. המעשה הזה אסור בשבת, אבל אם לא נחלוב את הפרה – עטיניה יתמלאו יותר מדי והבהמה עלולה להיות בסכנת חיים, ובטוח מדובר בצער בעלי חיים. זו הסיבה שגם בשבת חובה לחלוב את הפרה.

תורנות מטבח

ארוחת הערב

לא לכולנו יש אוכל במקרר. גם בתקופת התורה הסתובבו בתוך עם ישראל עניים רבים, רעבים למשהו טעים לאכול. אפילו סתם משהו – רק לא להיות רעב כל הזמן. התורה חשבה עליהם ובזכותה אלו שיש להם מה לאכול, מעם ישראל, מעניקים לרעבים האלה מתנות מקסימות. קוראים למתנות האלה "לקט" ו"שכחה".

זה הולך, בערך, ככה: יש לכם שדה? בשדה גדלים פירות וירקות, נכון? כשאתם קוטפים, כורמים, מוסקים או אוספים את הגידולים בשדה, חלקם נופלים מהידיים וחלקם סתם נשכחים מאחור. את הפירות והירקות האלה, התורה מחייבת, אל תאספו. בסוף היום, כשאתם תשבו בבית לארוחת ערב מפנקת, יוכלו העניים לעבור בשדה ולקחת לעצמם את הגידולים שנפלו לכם (“לקט") ואת אלו שנשכחו מאחור (“שכחה").

עכשיו גם העניים יוכלו לבוא הביתה לארוחת הערב, בלי שלכם נגרם נזק. זה מתחשב מצדכם, לא?

לחם מיוחד - החלמית

הלקט והשכחה מזכירים לנו את מצבם הרע של יהודי ירושלים, בתקופת מלחמת העצמאות. בתקופה ההיא, בזמן שאחרי הקמת מדינת ישראל, הירושלמים חיו תחת מצור: הכוחות הערביים לא הסכימו להעביר אל הישראלים האומללים מים, אוכל ושאר ציוד שהיו צריכים. שיירות של כלי רכב משוריינים שניסו להגיע אל בירת ישראל, כדי להעניק אספקה, ספגו מטר של אבנים, כדורי רובה, מטעני צד ואפילו ירי תותחים – והכל כדי לשמור על הירושלמים במצור.

הירושלמים, מצידם, נאלצו ללמוד לחיות עם מעט מאוד אוכל ומים. עם מעט המים שהיה הצליחו תושבי הבירה לעשות הרבה: מעט שתו, עם היתר כיבסו, את מי הכביסה העבירו לשטיפת הרצפה ועם אלו הורידו את המים בשירותים.

כדי לאכול גילו הירושלמים פטנט. לפטנט הזה קוראים "חלמית", “חובייזה" או "לחם ירושלמי". זהו צמח בר, שצמח – וצומח לו עד היום ברחבי העיר – בפינות הבתים, בשדות נטושים ובין בתים הרוסים. לצמח עלים גדולים ופירות קטנים וטעימים. מהעלים ומהפירות הללו עשו הירושלמים הכל: מרקים, קציצות ומאפים שמילאו בשמחה את קיבתו הריקה של ירושלמי רעב במצור.

אז בפעם הבאה שאתם רעבים בירושלים – חפשו את החלמית.

ההפטרה של הפרשהנושא ההפטרה

נבואת נחמה לישראל: בני ישראל יירבו, ה' ישיב אליו את ישראל, שבועת ה' לישראל תעמוד לעד כשבועת ה' לנח.

הקשר לפרשה

לאחר תענית ט' באב, מתחילה תקופה של שמחה ונחמה. לכן בשבע השבתות שלאחר ט' באב, נקראות הפטרות שאינן קשורות לפרשה, אלא לנחמה על החורבן. הפטרות אלו מכונות: 'שבע דנחמתא' (שבע של נחמה). כלומר, שבע הפטרות (לפרשות: ואתחנן; עקב; ראה; שופטים; כי תצא; כי תבוא; נצבים) המדברות על נחמה-על תקומה. הפטרות החורבן לקוחות מספרי ירמיהו וישעיהו והפטרות הנחמה לקוחות כולן מישעיהו בלבד.

עזרה לחלשיםאחריות ומחויבות מתוך הפרשה

בפרשה מוזכרת המצווה לעזור לחלשים בחברה.

האם גם אתם עוזרים לחלשים בחברה שלכם? האם אתם מכירים מישהו שיש לו פחות אמצעים, או שאיננו מקובל בחברה, ומרגיש מנודה, או מחוץ לחברה? עכשיו,שאתם בגיל ההתבגרות, תוכלו לקחת אחריות, ולעזור.

קבעו לכם מטרה, למצוא מי זקוק לעזרתכם, ולעזור לו. בין אם זו עזרה בשיעורי הבית, בין אם בהתכוננות למבחן, ובין אם זה בהיקלטות בחברה.  בדקו שעזרתכם אכן נחוצה, והציעו אותה. תתפלאו כמה תרגישו שאתם קיבלתם כאשר נתתם. כמה טוב אתם מרגישים, וכמה קל לתת, כשיש מי שמוכן לקבל.

בהצלחה.

Error: Only up to 6 widgets are supported in this layout. If you need more add your own layout.

תבנית נגישות פופ אפ