פרשת תזריע

צרעת- מחלת עור, נגעים נגעים שמתגלים על עור הגוף או הבגד או הבית. מחלה מדבקת ולא נעימה כלל.

תופעת הצרעת הייחודית, הביאה לכך שנעשו ניסיונות רבים כדי להסביר מה המשמעות שלה, בגלל מה האדם לוקה בה, ועוד. אחד ההסברים המקובלים נוסח על ידי חכם ארץ ישראלי מתקופת הגמרא, ששמו היה רֵישׁ-לָקִישׁ. לפי ריש לקיש, המילה מצורע מקפלת בתוכה את המילים "מוציא שם רע" – דבר שמבטא את העבודה שצרעת הינה עונש על הוצאת לשון הרע, רכילות, ושימוש לא ראוי ביכולת הדיבור של האדם.

דבריו של ריש-לקיש נתמכים בשני סיפורים מפורסמים המופיעים בתורה – אשר כוללים בתוכם את עניין הצרעת. הסיפור הראשון מופיע כאשר האל מתגלה למשה ודורש ממנו להנהיג את בני ישראל. בתגובה לטענתו הנגדית של משה, ולפיה בני ישראל לא יאמינו לו ("וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא-נִרְאָה אֵלֶיךָ ה' " _{ספר שמות, פרק ד' פסוק א'}) – מעניק לו הקדוש ברוך הוא אותות שבאמצעותם בני ישראל אמורים להשתכנע שהאל אכן נגלה אליו.

האות השני כולל בתוכו את הצרעת ("וַיֹּאמֶר ה' לוֹ עוֹד הָבֵא-נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג" _{ספר שמות, פרק ד' פסוק ו'} ) – ולפי מפרשים שונים, מדובר למעשה במעין עונש למשה, על כך שדיבר לשון הרע על בני ישראל, וטען שהם לא יאמינו לו.

הסיפור השני מופיע במהלך נדודי בני ישראל במדבר, ובו מתואר כי מרים מדברת אודות משה (זה שקודם לכן ראינו שהוא עצמו נהיה מצורע בעקבות דבריו על בני ישראל..): "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי-אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח: וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ-בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה' הֲלֹא גַּם-בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע ה' " _{(ספר במדבר, פרק י"ב, פסוקים -א'-ב')}. מרים (ועימה גם אהרן) גם מדברת על מצבו המשפחתי של משה ועל האישה שהוא לקח, וגם מתמרמרת על מעמדו המיוחד של משה. לדבריהם, האל מדבר גם איתם – ולא רק עם משה. תגובתו של הקדוש ברוך הוא מהירה וחריפה: ראשית הוא גוער בהם על דבריהם, ומבהיר שאין שום נביא שיגיע למדרגתו המיוחדת של משה.

לאחר מכן, מופיעים הפסוקים הבאים: "וַיִּחַר-אַף ה' בָּם וַיֵּלַךְ: וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל-מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת" _{(ספר במדבר, פרק י"ב, פסוקים ט'-י')}. גם במקרה הזה, ניתן לקשור בבירור בין דיבור לשון הרע לבין צרעת!

מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא
שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִים בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם
וְהָיָה עִמָּהֶם אָדָם אֶחָד.
פָּגַש אוֹתָם אָדָם חוֹלֶה.
אָמַר לָהֶם: אִמְרוּ לִי, בְּמָה אֶתְרַפֵּא?
אָמְרוּ לוֹ: קַח לְךָ כָּךְ וְכָךְ עַד שֶׁתִּתְרַפֵּא.
אָמַר לָהֶם אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמָּהֶם: וּמִי גָּרַם לוֹ לִהְיוֹת חוֹלֶה?
אָמְרוּ לוֹ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
אָמַר לָהֶם: וְלָמָּה אַתֶּם מִתְעָרְבִים בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּכֶם – הוּא הִכָּה וְאַתֶּם מְרַפְּאִים?!
אָמְרוּ לוֹ: מָה מְלַאכְתְּךָ?
אָמַר לָהֶם: עוֹבֵד אֲדָמָה אֲנִי.
אָמְרוּ לוֹ: מִי בָּרָא אֶת הַכֶּרֶם?
אָמַר לָהֶם: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
אָמְרוּ לוֹ: וְאַתָּה מַכְנִיס עַצְמְךָ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּךְ –
הוּא בָּרָא אֶת הָאֲדָמָה וְאֶת הַכֶּרֶם וְאַתָּה מְעַבֵּד אוֹתָם?
אָמַר לָהֶם: אִם לֹא אֵצֵא וְאֶחְרֹשׁ וַאֲכַסֵּחַ וַאֲזַבֵּל – לֹא יִצְמַח בּוֹ דָּבָר.
אָמְרוּ לוֹ: כְּשֵׁם שֶׁהָעֵץ, אִם לֹא נְזַבֵּל אוֹתוֹ – לֹא יִגְדַּל,
וְאִם יִגְדַּל וְלֹא יִשְׁתֶּה מַיִם הוּא מֵת –
כָּךְ
הַגּוּף הוּא הָעֵץ,
הַזֶּבֶל [שֶׁנּוֹתְנִים לָעֵץ] הוּא הַתְּרוּפָה,
אִישׁ הָאֲדָמָה הוּא הָרוֹפֵא!

_{עַל פִּי מִדְרַשׁ שְׁמוּאֵל, פָּרָשָׁה ד'}