מסע אל הדרשה לבני ובנות המצווה

פרשת כי תבוא

הפרשה נמצאת בספר דברים מפרק כו, פסוק א – פרק כט, פסוק ח.

הפרשה מתחילה במילים הבאות: וְהָיָה כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.

תקצירנושאיםהרחבותפרשנותההפטרהלוקחים אחריות

תקציר הפרשהפרשת כי-תבוא פותחת בשתי מצוות, הנהוגות רק בארץ ישראל. מצוות אלו נקראות גם 'מצוות התלויות בארץ'. המצווה ראשונה היא הבאת הביכורים למקדש. הביכורים הם הפירות הראשונים (הבִּיכּוּרִים). כאשר אדם מביא את ביכוריו למקדש עליו לומר את 'מקרא ביכורים'.

מביא הביכורים קורא נוסח קבוע בו מתואר בקצרה סיפור עם ישראל: הירידה למצרים, השעבוד, ההצלה וההוצאה ממצרים על-ידי אלוהים והבאת עם ישראל לארץ. פרי הביכורים הוא סמל לתוצאה של כל אלה-ההשתרשות והצמיחה בארץ.

הטקס מסתיים בהנחת פרי הביכורים במקדש, כהודאה על כל הטוב. המצווה השניה, היא לתת בכל שנה שלישית מעשר (עשירית) מן היבול ללוי (בני שבט לוי), לגר, ליתום ולאלמנה.

הפרשה ממשיכה בתיאור שני טקסים, אותם יש לקיים מיד לאחר הכניסה לארץ. הראשון הוא כתיבת דברי התורה על אבנים גדולות ומסוידות, בהר עיבל, מעל העיר שכם. השני, הוא 'מעמד הברכה והקללה'. מעמד זה יתקיים על שני ההרים מעל לעיר שכם: גריזים ועיבל.

במעמד זה יוקראו חלק מהמצוות והעם יקבלו אותם בעניית אמן. לאחר מכן יוקראו הברכות והקללות. הברכות הן השכר על עשיית המצוות והקללות הן העונש על אי-עשייתן.

נושאים מתוך הפרשהבמדריך לכתיבת דרשה תמצאו מידע שימושי על מבנה הדרשה ותהליך כתיבתה.

בכל פרשה ישנם נושאים מרתקים רבים שיכולים לשמש אתכם בכתיבת הדרשה שלכם. הנה כמה רעיונות מעניינים לכתיבת דרשות על פרשת 'כי תבוא':

הודיה על הטוב

מעמד הביכורים, הוא טקס בו מודה האדם על כל הטוב, שזכה בו, כדוגמת פירות אדמתו: "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ" (כו, יא).

על איזה טוב בחייכם הייתם רוצים להודות בדרשה שלכם? למי?

השתרשות בארץ

פרי הביכורים, מסמל את השתרשותו וצמיחתו של עם ישראל בארץ. לאחר שעבר שעבוד ארוך והליכה קשה במדבר, זוכה לבסוף העם להגיע לארץ וליהנות מפירותיה:

"וְהָיָה כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה, וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ … וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ: אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה… וַיְהִי-שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק אֶל-ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ… וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם… וַיְבִאֵנוּ אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה, וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי ה'…" (כו, א-יא).

גם בכם אפשר לראות פירות של השתרשות וצמיחה. האם הוריכם, סבכם או אפילו אתם, עברתם דרך ארוכה וקשה עד להשתרשותכם בארץ? האם אתם פירות ההצלחה של הדרך אותה עברו הוריכם וסבכם? כיתבו על כך.

נתינת צדקה

בפרשת כי-תבוא, מוזכרת מצוות המעשרות:

"כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ" (כו, יב).

במצווה זו מצווה החקלאי לתת מעשר (עשירית) מתבואתו לאלו שאין להם תבואה. זוהי נתינת צדקה.

מה אתם חושבים על מצוה זו? האם גם אתם נותנים צדקה או משהו אחר לאלו שאין להם? האם אתר רואים קשר בין צדקה לגיל ההתבגרות?

טקסים מיוחדים

בפרשת כי-תבוא מוזכרים ארבעה טקסים מיוחדים: טקס הבאת הביכורים; טקס 'מאמר המעשר'; טקס כתיבת התורה על אבנים גדולות ומסוידות בהר עיבל וטקס הברכה והקללה בהרי גריזים ועיבל.

איזה טקס מעניין אתכם ביותר? מהו טקס בשבילכם? האם יש לכם טקסים מיוחדים משלכם? מה אתם חושבים על טקס בת/בר המצווה?

רק ברכות

בפרשת כי-תבוא מובאות רשימות ארוכות של הברכות והקללות. הברכות הן השכר על עשיית המצוות והקללות הן העונש על אי-עשייתן. מכיוון שאנו מעדיפים להתרחק מהקללות, אתם יכולים לכתוב בדרשה על הברכות בפרשה המופיעות בפרק כח, פסוק א-יד.

איזו ברכה אהבתם במיוחד? צטטו אותה. אילו ברכות אתם מאחלים לעצמכם ולמשפחתכם?

הרחבות על הפרשה

לפניכם מספר יצירות תרבותיות הקשורות לפרשה. תוכלו לצטט מהשירים ולשלב קטעים מהם בתוך הדרשה שלכם או להוסיף את התמונות כחלק מן העיצוב.

שילובן של יצירות אמנות בדרשתכם מעשיר אותה, מעלה את העניין בקרב המאזינים ויוצר קשר רגשי וחוויתי של כל אחד ואחת עם הנושאים בהם עוסקת הפרשה.

מקרא ביכורים - איך זה היה?

הפסוקים הראשונים בפרשתנו נקראים מקרא ביכורים. פסוקים אלו מתייחסים להבאת הפירות הראשונים של השנה (משבעת המינים) לכהנים בבית המקדש:

"וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ: וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:" (דברים כו, א-יא)

כיצד התרחשה הבאת הביכורים לירושלים?

בכל עיר ואזור היו מתאספים בעלי פירות ביכורים יחדיו ויוצאים בשיירות עליזות לעבר ירושלים, ובכל מקום בו עברה השיירה היו אנשים עוצרים ממלאכתם ומקדמים בכבוד את פני מביאי הביכורים. כשהיו מתקרבים לירושלים היו שולחים שליח לפניהם להודיע על בואם והכוהנים היו יוצאים לקראתם ומכניסים אותם לירושלים בכבוד רב, כך הייתה השיירה ממשיכה עד שהגיעו להר הבית ולבית המקדש.

שירי ביכורים

להלן מקבץ שירי ביכורים מן השירה העברית החדשה. תוכלו להאזין להם, ואולי לצרף אחד מהם לדרשה שלכם.

שיבולת בשדה – מתתיהו שלם

ארץ שבעת המינים דודו ברק

שבעת המינים – אהוד מנור

שיר תודה – יצחק שנהר

http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=548&wrkid=6167

סלינו על כתפינו – לוין קיפניס

עניין של לשון

המושג ביכורים הפך לשם לכל דבר ראשוני שאנו יוצרים. אך המוש עבר לתחומים נוספים וקיבל משמעויות חדשות – ילד בכור, בגרות, דרגה גבוהה ועוד.

קראו על כך באקדמיה ללשון העברית וחשבו כיצד אחד המושגים הללו מתקשר אליכם ואל הדרשה שלכם.

פרשנות על הפרשהכאן תוכלו ללמוד על נושאים נוספים הקשורים לפרשת השבוע שלכם ולעשות את הקישור לעולם המושגים שלכם וחיי היום יום שלכם.

מומלץ לשלב אותם בדרשה שלכם ולהעשיר גם את המאזינים לדרשה.

טיול בפרשה
שני הרים מתנשאים ליד שכם, משני צדדיה של העיר. הר גריזים הוא מדרום לשכם וגובהו כ-870 מ', והר עיבל מצפון לעיר, וגובהו כ-940 מ'. הר גריזים פורה וירוק, והר עיבל צחיח.

הר גריזים נקרא 'הר הברכה', כי בני ישראל נצטוו לערוך עליו טקס של ברכה ולציית למצוות ה' (דברים י"א 29, כ"ז 12), והר עיבל נקרא 'הר הקללה' (שם, י"א 29, כ"ז 13).

הר גריזים והר עיבל נמצאים מעבר לקו הירוק, והגישה אליהם מוגבלת.

ארץ זבת חלב ודבש

מצוות הביכורים

אחרי שהחקלאי מיישר את האדמה, עודר וזורע, משקה ומדשן – אפשר להבין עד כמה הוא שמח כאשר הוא רואה את הפירות והירקות שצומחים מהאדמה שעליה עבד כל כך קשה.

בפרשה שלנו, כי תבוא, נקראים החקלאים לבטא את השמחה הגדולה שלהם בכך שיביאו את הפירות הראשונים אל בית המקדש בירושלים, לבושים בבגדים חגיגיים, וימסרו אותם לכוהנים.

חג השבועות, בתחילת הקיץ, הוא הזמן שבו מתחילים להביא את הביכורים (ולכן קוראים לו, בין היתר, חג הביכורים) וממשיכים להביא אותם – עד לתחילת החורף הבא. נסו לדמיין את ירושלים של ימי בית המקדש: חקלאים רבים מגיעים מהכפרים עם פירות וירקות חדשים ויפים, שרים וצוהלים, ומביאים אותם לכוהנים.

שבעת המינים

על שבעת המינים שמעתם? בפרשה שלנו מספרים על האיכרים הישראליים ששמחו על מה שגידלו – ואז הביאו את ראשוני הפירות והירקות. אבל הפירות והירקות הכי ישראליים, ואלו שגדלו אצלנו בארץ כבר בזמן התורה – מפורסמים במספר מקומות בתורה והם נקראים "שבעת המינים", כיוון שמדובר בשבעה מינים של גידולים…

  1. חיטה – זו חיטה, הגבעולים שמהם מכינים לחם ועוגות טעימים.
  2. שעורה – גם מהשעורה אפשר להכין לחם (למרות שאומרים שהוא פחות טעים מלחם חיטה), אולם ייחודה של השעורה הוא שהיא גדלה גם כשיש לה מעט מאוד מים. אגב, אל תגלו לאף אחד, אבל מהשעורה מכינים גם בירה משובחת.
  3. גפן – אלו ענבים, עם גרעינים או בלי גרעינים, אדומים או ירוקים, מיובשים (צימוקים) או סחוטים (מיץ ענבים, יין, ברנדי).
  4. תאנה – אותו פרי עסיסי-עסיסי שצומח בישראל בין הבתים, עם עלים גדולים שנראים קצת כמו כף יד אנושית. את התאנים המיובשות אוכלים בכל רחבי המזרח התיכון.
  5. רימון – הפרי העסיסי מלא הגרעינים (שעל שמו נקראת גם הפצצה הקטנה שחיילים זורקים לעתים) נאכל בראש השנה ונחשב לאחד המאכלים הבריאים ביותר בכל העולם. המלצה אישית: תטעמו מיץ מרימונים סחוטים.
  6. זית-שמן – אלו הזיתים. יש אומרים שעצי הזית הם העצים הכי עתיקים בעולם ושבישראל נמצאים עצי הזית הכי עתיקים בכל העולם. יש מעריכים שעצי זית בגת-שמנים, שבמורדות הר הזיתים, הם בני 3,000 שנה. אגב, שמן הזית מצטרף לרימון כאחד המאכלים הבריאים ביותר.
  7. דבש – לא, הפעם לא מדובר בדבש אלא בתמרים. חלק מהתמרים כל כך מתוקים שאם סוחטים אותם יוצא נוזל מתוק וסמיך שנראה כמו דבש. מי שקפץ ב-2,000 השנה האחרונות לאזור הבקעה – בין ים המלח לכנרת – יכל לראות שם אלפים רבים של עצי דקל, הלא הם עצי התמר.

פירוט השבעה הוא: “ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית-שמן ודבש".

ההפטרה של הפרשהנושא ההפטרה

נבואת נחמה לירושלים: גולי ישראל ישובו אל ירושלים, הגוים יבנו את ירושלים ויכבדו את ישראל, הבטחות ברכה וטובה לישראל ולירושלים.

הקשר לפרשה

לאחר תענית ט' באב, מתחילה תקופה של שמחה ונחמה. לכן בשבע השבתות שלאחר ט' באב, נקראות הפטרות שאינן קשורות לפרשה, אלא לנחמה על החורבן. הפטרות אלו מכונות: 'שבע דנחמתא' (שבע של נחמה). כלומר, שבע הפטרות (לפרשות: ואתחנן; עקב; ראה; שופטים; כי תצא; כי תבוא; נצבים) המדברות על נחמה-על תקומה. הפטרות החורבן לקוחות מספרי ירמיהו וישעיהו והפטרות הנחמה לקוחות כולן מישעיהו בלבד.

אחריות ומחויבות מתוך הפרשה

הבטחות…

כאשר יעברו בני ישראל את הירדן, אומר משה בפרשה, על הלווייים לעמוד מול העם ולומר להם את כל הדברים אותם אסור בתכלית האיסור לעשות, ובני ישראל יענו ויגידו "אמן" על הדברים שאומרים הלוויים. אמירת האמן היא סוג של הבטחה, או לפחות אישור שהדברים נשמעו היטב.

האם ההבטחה לא לעבור לעולם על איסורים היא מעשית? כמה פעמים קרה לכם שעברתם על האיסורים של ההורים, המורים, האחים?

התבוננו בשבועיים שחלפו,ורשמו לעצמכם את כל הפעמים בהם הפרתם איסורים שאתם יודעים עליהם. כעת, החליטו מה ברצונכם לתקן, ומה צריך לעשות כדי לתקן את מה שהחלטתם לתקן.

אם הצלחתם לקחת אחריות על מקרה אחד לפחות בו הפרתם איסור, ותיקנתם, חשבו מה ההרגשה? האם התיקון היה לכם קל? קשה? אם היה קשה, מה היה הקושי? האם קיבלתם תגובות למה שעשיתם כדי לתקן?

בהצלחה

 

Error: Only up to 6 widgets are supported in this layout. If you need more add your own layout.

תבנית נגישות פופ אפ