פרשת השבוע א' של ראש השנה

הרעיון מופיע במשנה מסכת סנהדרין, פרק ד', ה':

דיני ממונות (משפט שקשור לרכוש או כסף) -, אדם נותן פיצוי כספי ונסלח לו; ודיני נפשות (משפט שקשור לחיי אדם, כמו רצח)-  דמו של הנרצח ודם צאצאיו תלויים בו עד סוף העולם -כך למדנו מקין, שנאמר "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה" _{(בראשית ד,י)}, אינו אומר קול דם אחיך בלשון יחיד, אלא "דמי אחיך" ברבים, והכוונה לדמו ולדם צאצאיו.

המשנה טוענת כי כאשר השופטים דנים במקרה שבו הנזק הוא כספי, ניתן לפצות על הנזק בתשלום. אך כאשר דנים בחייו של אדם, אין יכולת לפצות על מוות: שכן, לא רק האדם עצמו נפטר, אלא יחד עמו נכחדים כל הצאצאים שיכלו להיות לו. הדברים נלמדים מהפסוק "קול דמי אחיך צועקים…" – הדם מופיע ברבים כדי לרמוז גם על הצאצאים שיכלו להיות להבל.

שְלֹשָה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ לָאָדָם,
אֶחָד שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ,
וְאֶחָד שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ בְּנֵי אָדָם,
וְאֶחָד שֶׁקּוֹנֶה הוּא לְעַצְמוֹ.
טוֹב מִכֻּלָּן מַה שֶּׁקּוֹנֶה הוּא לְעַצְמוֹ.

_{מִדְרָש תַּנְחוּמָא, פָּרָשַׁת וַיַּקְהֵל א'}

ניתן להרחיב על הקשר שבין שם שניתן על ידי ההורים ל"שם" (מוניטין) שאדם יוצר בעצמו. אפשר גם להקריא את השיר לכל איש יש שם של זלדה. (לעשות קשור בשיר הזה)

מַעֲשֶׂה בְּכוֹפֵר שֶׁאָמַר לְרַבִּי עֲקִיבָא: הָעוֹלָם הַזֶּה מִי בְּרָאוֹ?
עָנָה עֲקִיבָא: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
אָמַר לוֹ: הַרְאֵה לִי הוֹכָחָה בְּרוּרָה.
אָמַר לוֹ: מָחָר תָּבוֹא אֵלַי.
לְמָחֳרַת בָּא אֶצְלוֹ.
אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: מָה אַתָּה לוֹבֵשׁ?
עָנָה לוֹ: בֶּגֶד.
אָמַר לוֹ: מִי עֲשָׂאוֹ?
אָמַר לוֹ: הָאוֹרֵג.
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: אֵינִי מַאֲמִין לְךָ, הַרְאֵה לִי הוֹכָחָה בְּרוּרָה!
אָמַר לוֹ: וּמָה אַרְאֶךָ וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהָאוֹרֵג עֲשָׂאוֹ?
אָמַר לוֹ: וְאַתָּה אֵינְךָ יוֹדֵעַ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת עוֹלָמוֹ?
הָלַךְ אוֹתוֹ הַכּוֹפֵר.
אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: מַהִי הַהוֹכָחָה הַבְּרוּרָה?
אָמַר לָהֶם: בָּנַי, כְּשֵׁם שֶׁהַבַּיִת מוֹדִיעַ עַל הַבַּנַּאי, וְהַבֶּגֶד מוֹדִיעַ עַל הָאוֹרֵג, וְהַדֶּלֶת עַל הַנַּגָּר. כָּךְ הָעוֹלָם מוֹדִיעַ עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא בְּרָאוֹ.

_{ע"פ מִדְרַשׁ תְּמוּרָה בְּתוֹךְ בֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל לִינְק, חֵלֶק ב' עמ' כ"ו}

קידוש השבת

כולם יודעים שהעולם נברא בשישה ימים, וביום השביעי אלוהים נָח מכל מלאכת הבריאה. מכיוון שכך, גם אנחנו, בני האדם, מצוּוִים לנוח ביום השביעי של כל שבוע – יום השבת. אך כיצד אנו מציינים את מהותו של היום החשוב הזה? אחת הדרכים היא באמצעות מנהג הקידוש. הקידוש הוא תפילה הנאמרת בשבת ובחג, על כוס יין.

מעניין לדעת ש:

1. את הקידוש עורכים ביום שישי בשעות הערב, ובשבת בבוקר. מוזגים גביע של יין, ומברכים את ברכות הקידוש.
2. נוסח הקידוש של ערב שבת נפתח בפסוקים מתוך פרשת השבוע שלנו, פרשת בראשית: "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם, וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה…"
3. גְביע הקידוש יכול להיות עשוי מכל חומר; ישנם גביעים רבים מכסף, אך יש גם גביעי זכוכית, או גביעים ממתכות שונות. הגביע מְעוּטָר, על פי רוב, ולפעמים חרוטות עליו גם מילים.

בעל החיים היחיד שנזכר במפורש בפרשה הוא הנחש. תוכלו לצאת למסע של חקר בעקבות הנחשים. אילו סוגי נחשים אתם מכירים? ממה ניזון הנחש? מה ההבדל בין החש ארסי לנחש רגיל? היכן נמצאים נחשים? ומהו אורכו של הנחש הארוך ביותר בעולם?

על שאלות אלו ואחרות תוכלו לענות במסגרת הדרשה שלכם. אז צאו לשדה, וזהירות מנחששששים!!!

מתי צחוק איננו מצחיק?

מדוע כועסת שרה?

כל אלו הן שאלות שהעסיקו גם מפרשי תורה שונים.

גם רש"י עסק בשאלה, על מה כעסה שרה? מדוע ציוותה לגרש את האמה, אשר הזמינה אל ביתה כדי להרות לאברהם?

רש"י אומר:

"מתשובת שרה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני אתה למד (כלומר, אנחנו לומדים) שהיה רב עם יצחק על הירושה ואומר אני בכור ונוטל פי שנים ויוצאים בשדה ונוטל קשתו ויורה בו חצים כדרך אגב ואמר הלא משחק אני: (כמו מישהו חזק, שמרביץ למישהו חלש, ואומר: הכל בצחוק)

הראב"ע אומר: מצחק – כי כן מנהג כל נער, ותקנא בו בעבור היותו גדול מבנה. (ראב"ע ט')

מה אתם אומרים? האם אתם מסכימים עם רש"י או עם הראב"ע? האם יש לכם מחשבה אחרת לגבי השאלה למה כעסה שרה, ומדוע ביקשה לגרש את הגר וישמעאל?

* רש"י – רבי שלמה יצחקי; נולד בצרפת, בסביבות שנת 1040, ונפטר בערך בשנת 1105. נחשב לגדול מפרשי התנ"ך והתלמוד, והראשון הידוע כמי שעשה זאת באופן שהקיף את כל התנ"ך, ואת כל התלמוד.

* הראב"ע – רבי אברהם בן מאיר אִבּן עזרא מכונה ראב"ע, , נולד בספרד בשנת 1089, ונפטר בשנת 1164. הוא כתב שירים, עסק בחקר השפה העברית, והיה פרשן של המקרא.