פרשת תולדות

הפרשה מתחילה בסיפור קצר על תולדות המשפחה של יצחק. האם אתם יודעים את תולדות המשפחה שלכם? בן כמה היה אבא כאשר אתם נולדתם? בת כמה הייתה אמא? מי היו ההורים שלהם? מי היו ההורים של ההורים שלהם? עד כמה רחוק אתם מכירים את תולדות המשפחה שלכם? מאיפה הגיעו ההורים של ההורים? ואיפה נולדו הוריהם?

את כל אלו, ועוד, אנו מזמינים אתכם לברר לקראת בר/בת המצווה שלכם.

תוכלו לספר על כך בדרשה שלכם, ולהזכיר גם את אלו שאינם עוד בין החיים. בדיוק כמו בפרשה.

לאורך השנים הרבות מאז כתיבת המקרא נכתבו פרשנויות רבות על דמותו של עשו, מהן ביקורתיות מאוד ומהן קצת פחות. על דבר אחד אין הדעות חלוקות . על הקפדתו בנושא כיבוד הורים . כשאביו מבקש סעודה, הוא רץ מיד לשדה לצוד למענו אוכל, וכשהוא שם לב שאביו אינו רוצה שבניו יתחתנו עם בנות כנען, הוא הולך ונושא את נכדתו של אברהם לאישה.

מהו  כיבוד הורים? והאם המשמעות היא בציות להורים? או אולי כיבוד כולל דברים נוספים?

" אפילו נטלו כיס של זהובים (אפילו לקחו כסף ששייך לו) שלו והשליכו בפניו לים לא יכלימם (לא יבייש אותם) ולא יצער בפניהם ולא יכעוס כנגדם, אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק…" (ממרים ו,ז). האם ניתן לחלוק מדי פעם על ההורים ועדיין לכבד אותם? עד היכן הוא כיבוד אב ואם ?

איך אתם מכבדים את הוריכם? תוכלו לספר על כך בדרשה שלכם, ולהודות להם על כל מה שהעניקו לכם עד כה.

בפרשה יצחק מברך את בנו יעקב: "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ: יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ".

קראו את הברכה של יצחק ליעקב, וחשבו: האם יש חלקים מהברכה שהייתם רוצים שיברכו בה אתכם? אם כן, מהם?

במה לא הייתם רוצים שיברכו אתכם מתוך הברכה של יצחק ליעקב?

ברכתו של יצחק הייתה בוודאי חשובה מאוד לבניו, ושניהם רצו מאוד לזכות בה. יתכן והאמינו שלברכה יש כוח, ואולי הייתה ברכה זו מעין צוואה. בעולם העתיק האמינו כי בכוחו של דיבור הפה להטיב או להרע – על ידי ברכה או קללה: לכל אדם, אפילו לאדם פשוט, מיוחס כוח הברכה: "לעולם אל תהי ברכת הדיוט (אדם פשוט) קלה בעיניך." (מסכת מגילה טו, א).

האם גם לכם חשובות המילים? האם גם אתם מאמינים שלמילים יש כוח להיטיב או להרע? חשבו על הפעמים שבהם מילים שנאמרו לכם שימחו אתכם או פגעו בכם.

מסיבת בר/בת המצווה שלכם היא זמן מיוחד עבורכם. בדרשה שלכם אתם יכולים לברך את היקרים לכם.

תוכלו גם להתייחס לנושא הברכות: מתי אנו מברכים אחד את השני? מה משמעותה של הברכה?

האם אנו באמת מאמינים בכוחה או אולי ברכה היא רק עידוד או חלק מן הנימוסים בין בני אדם.

כמובן שכדאי לסיים את הדרשה בהמון ברכות ואיחולים לעצמכם לקראת דרככם החדשה כבוגרים.

בפרשה אנו נתקלים בכעסו של עשו על יעקב, אשר גנב ממנו את הברכה. עשו כל כך כועס עד אשר מחליט להרוג את אחיו. כעסו של עשו מוצדק בהחלט אך ללא כל ספק הוא קצת נסחף בתגובתו.

גם לכם קרה שנסחפתם עם הכעס שלכם למקומות שאחר כך לא הבנתם על מה כעסתם כל כך?

בדרשה שלכם תוכלו לעסוק בנושא ההתמודדות עם כעס. שלמה המלך כותב רבות על רעת מידת הכעס, כגון: "אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס, כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ", (קהלת, ז, ט).

הגמרא אומרת (פסחים סו,ב): "כל הכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו".

הרמב"ם (פ"ב מהלכות דעות ה"ג) כותב דברים חמורים בקשר למידת הכעס: "הכעס מדה רעה היא עד למאד, וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר, [ולא כמו בשאר המידות שיש לנהוג בהן במידה בינונית]. וילמד עצמו שלא יכעוס ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו… אמרו חכמים הראשונים, כל הכועס כאילו עובד עבודת כוכבים… ובעלי כעס אין חייהם חיים".

האם אתם מסכימים שהכעס הוא דבר שצריך להימנע ממנו? האם זה בכלל אפשרי?

מה אתם עושים עם כעס כאשר הוא מתעורר בכם? מה, לדעתכם, מבקש הרמב"ם להשיג בעמדה שהוא מציג?

כעת, כאשר אתם על סף גיל ההתבגרות, האם תוכלו לקחת על עצמכם את האחריות לשלוט יותר בכעס, ולבטא אותו בדרכים מועילות, ולא בדרכים שיפגעו בכם ובמי שאתם כועסים עליו?