מסע אל הדרשה לבני ובנות המצווה

פרשת דברים

הפרשה נמצאת בספר דברים, פרק א, פסוק א – פרק ג, פסוק כב.

הפרשה מתחילה במילים הבאות: אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב.

תקצירנושאיםהרחבותפרשנותההפטרהלוקחים אחריות

תקציר הפרשהזהו. הנה הגיעו לסיומן 40 שנות נדודים במדבר ובני ישראל כבר עומדים מחוץ לארץ כנען ומתכוננים לכניסה לארץ. רגע לפני הכניסה לארץ, נושא משה את דבריו האחרונים אל העם. הוא מזכיר להם אירועים חשובים שהיו במדבר ונותן להם מצוות והנחיות לחיים בארץ.

בפרשת דברים הוא מזכיר להם, כיצד מינה שופטים שיעזרו לו בשפיטת והובלת העם. שופטים אלו נצטוו לשפוט בדרך הצדק. הוא מזכיר להם את חטא המרגלים. אותם 12 מרגלים אשר נשלחו לבדוק את הארץ ואת העם היושב בה לפני הכניסה אליה.

המרגלים חזרו אל העם והפחידו אותו שלא יוכל לכבוש את הארץ מידי יושביה. העם פחד ולא האמין שאלוהים יעזור לו בכיבוש הארץ. בעקבות זאת, העם נענש בכך שהוא לא יכנס לארץ, אלא רק בניו ובנותיו. לכן נאלץ העם ללכת 40 שנה במדבר, עד להחלפת הדור.

משה מזכיר להם את האירועים שקרו עם העמים היושבים בגבולות הארץ, בעבר הירדן המזרחי (מדינות ירדן וסוריה של ימינו): מצד אחד, כיצד לא יצאו למלחמה עם בני עשו, מואב ועמון בשל הקרבה ההיסטורית בין העמים. מצד שני, כיצד נלחמו וניצחו בקרב נגד שני מלכי האמורי: סיחון מלך חשבון ועוג מלך הבשן (אזור הגולן של ימינו). את ארצותיהם של מלכי האמורי ביקשו לעצמם שבטי ראובן, גד וחצי שבט המנשה לנחלה במקום נחלתם בארץ כנען.

משה סיכם איתם שכך יהיה, אולם רק לאחר שיעזרו לשאר העם בכיבוש ארץ כנען. זהו. הנה הגיעו לסיומן 40 שנות נדודים במדבר ובני ישראל כבר עומדים מחוץ לארץ כנען ומתכוננים לכניסה לארץ. רגע לפני הכניסה לארץ, נושא משה את דבריו האחרונים אל העם. הוא מזכיר להם אירועים חשובים שהיו במדבר ונותן להם מצוות והנחיות לחיים בארץ.

בפרשת דברים הוא מזכיר להם, כיצד מינה שופטים שיעזרו לו בשפיטת והובלת העם. שופטים אלו נצטוו לשפוט בדרך הצדק. הוא מזכיר להם את חטא המרגלים. אותם 12 מרגלים אשר נשלחו לבדוק את הארץ ואת העם היושב בה לפני הכניסה אליה. המרגלים חזרו אל העם והפחידו אותו שלא יוכל לכבוש את הארץ מידי יושביה.

העם פחד ולא האמין שאלוהים יעזור לו בכיבוש הארץ. בעקבות זאת, העם נענש בכך שהוא לא יכנס לארץ, אלא רק בניו ובנותיו. לכן נאלץ העם ללכת 40 שנה במדבר, עד להחלפת הדור.

משה מזכיר להם את האירועים שקרו עם העמים היושבים בגבולות הארץ, בעבר הירדן המזרחי (מדינות ירדן וסוריה של ימינו): מצד אחד, כיצד לא יצאו למלחמה עם בני עשו, מואב ועמון בשל הקרבה ההיסטורית בין העמים. מצד שני, כיצד נלחמו וניצחו בקרב נגד שני מלכי האמורי: סיחון מלך חשבון ועוג מלך הבשן (אזור הגולן של ימינו).

את ארצותיהם של מלכי האמורי ביקשו לעצמם שבטי ראובן, גד וחצי שבט המנשה לנחלה במקום נחלתם בארץ כנען. משה סיכם איתם שכך יהיה, אולם רק לאחר שיעזרו לשאר העם בכיבוש ארץ כנען.

נושאים מתוך הפרשהבמדריך לכתיבת דרשה תמצאו מידע שימושי על מבנה הדרשה ותהליך כתיבתה.

בכל פרשה ישנם נושאים מרתקים רבים שיכולים לשמש אתכם בכתיבת הדרשה שלכם. הנה כמה רעיונות מעניינים לכתיבת דרשות על הפרשה:

מסכמים תקופה

בפרשת דברים מסכם משה את תקופת הנדודים במדבר, תוך כדי שהוא מזכיר אירועים משמעותיים. כיצד אתם מסכמים את תקופת בית הספר היסודי? את תקופת הילדות? אלו אירועים משמעותיים היו לכם בתקופה זו? אלו זיכרונות? עם איזו 'צידה' אתם עוברים לתקופה הבאה בחייכם?

עזרה מהאחר

בפרשת דברים מזכיר משה את בניית מערכת המשפט, שנועדה לעזור לו בשפיטת והובלת העם. מה אתם חושבים על מנהיג שצריך עזרה? האם גם אתם זקוקים לעזרה לפעמים ממישהו אחר? מתי אתם מגישים עזרה לאחר? האם אתם רואים קשר בין גיל ההתבגרות לעזרה לאחר?

אמונה וספק

בפרשת דברים מזכיר משה את חטא המרגלים, בו התערערה אמונתו של עם ישראל באל והוא הטיל ספק ביכולתו להכניס את העם בבטחה לארץ. מה אתם חושבים על התנהגותו של עם ישראל? במה אתם מאמינים באמונה מוחלטת? במה אתם מטילים ספק?

דור הולך ודור בא

בפרשת דברים מזכיר משה את העונש על חטא המרגלים. דור ההורים שחטא לא יכנס לארץ, אלא רק דור הבנים יכנס אליה. כך יוצא שלכל דור ישנו תפקיד אותו מילא. מה לדעתכם היה תפקידו של כל דור מבני ישראל? כיצד אתם רואים את שרשרת הדורות במשפחתכם? כיצד אתם ממשיכים את הוריכם? האם אתם רואים קשר בין המשכיות שרשרת הדורות לגיל ההתבגרות?

השתתפות בנטל

בפרשת דברים משה מזכיר את סיכומו עם 2.5 השבטים שעל מנת שיקבלו את נחלתם בעבר הירדן המזרחי, עליהם תחילה לעזור לשאר העם בכיבוש כל הארץ. מה אתם חושבים על כך? האם גם אתם משתתפים במשימות של הכלל? האם אתם דוחים לעתים את טובתכם האישית בפני משימות אלו?

הרחבות על הפרשה

לפניכם מספר יצירות תרבותיות הקשורות לפרשה. תוכלו לצטט מהשירים ולשלב קטעים מהם בתוך הדרשה שלכם או להוסיף את התמונות כחלק מן העיצוב.

שילובן של יצירות אמנות בדרשתכם מעשיר אותה, מעלה את העניין בקרב המאזינים ויוצר קשר רגשי וחוויתי של כל אחד ואחת עם הנושאים בהם עוסקת הפרשה.

משה מדבר אל בני ישראל

449px-Philippoteaux_Moses_speaks_to_Israelמשה מדבר אל בני ישראל. תחריט מהמאת ה-19 של הנרי פליקס עמנואל פילפוטו

בפרשה מתאר משה לעם את ההיסטוריה של נדודיהם במדבר. הוא מזכיר להם אירועים מתוך הנדודים, ויוצר בכך יחד איתם זכרון משותף. האם גם לכם יש זכרונות משותפים, הקשורים למשפחה, למקום בו אתם גרים, לבית הספר?

רבותי ההיסטוריה חוזרת חיים חפר

בדרשה שלכם תוכלו גם אתם לספר האם במשפחה שלכם יש היסטוריה שחוזרת על עצמה, כמו בשיר, וכמו בפרשה.

פרשנות על הפרשהכאן תוכלו ללמוד על נושאים נוספים הקשורים לפרשת השבוע שלכם ולעשות את הקישור לעולם המושגים שלכם וחיי היום יום שלכם.

מומלץ לשלב אותם בדרשה שלכם ולהעשיר גם את המאזינים לדרשה.

מחפשים את החניה

כמעט ארבעים שנה הסתובבו בני ישראל ברחבי מדבר סיני ובסוף הגיעו קרוב-קרוב לארץ ישראל – שם דיבר איתם משה. אבל היכן בדיוק חנו? בפרשת דברים כתוב בדיוק: “במדבר, בערבה, מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי-זהב". כתוב בדיוק, אבל היום אנו לא יודעים איפה המקומות הללו נמצאים ולכן גם לא היכן בדיוק עמד עם ישראל לפני שנכנס.

בואו ננסה.

"במדבר" – נראה שזהו אחד המדבריות (“מדבר אדום” או “מדבר קדמות” למשל) בממלכת ירדן של היום.

"בערבה" – לא מדובר, כנראה, בערבה – העמק שמחבר בין ים סוף לים המלח, אלא דווקא בערבות מואב, לא רחוק מיריחו של היום, אבל מהצד השני של הגבול בין ישראל לירדן.

"מול סוף" – גם כאן לא מדובר, כנראה, בים סוף – שעל חופו נמצאת עיר הנופש הישראלית, אילת. מדובר כנראה בעיר שנקראה "סוף" או "סופה", לא רחוק מרבת עמון של היום, בירת הממלכה הירדנית.

"בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי-זהב". אם עד עכשיו הצלחנו, איך שהוא, לשייך את השמות למקומות מוכרים – מכאן אנחנו כבר לא יודעים הרבה על המקומות. פארן עשויה להיות העיר שעל שמה נקרא מדבר פארן שבסיני. תופל, לבן, חצרות ודי-זהב נמצאים, כנראה, על כדור הארץ. איפה שהוא.

ההר הבין-לאומי שלנו

כולם אוהבים את החרמון. ההר הגבוה ביותר בישראל, שנמצא בצפון הכי רחוק בארץ, אהוב לא רק על הישראלים, אלא על עמי האזור. בפרשת דברים, שלכבודה נתכנסנו כאן, מוזכר הפסוק "צידונים יקראו לחרמון שריון והאמורי יקראו לו שניר". מה זה אומר? שבני ישראל קראו לו "חרמון" שבני עם צידון קראו לו "שריון" ושבני אמור קראו לו "שניר".
היום נמצא החרמון בשלוש ארצות: ישראל, סוריה ולבנון. ההר הגבוה גם ארוך מאוד – מדובר בשרשרת הררית שאורכה כשישים קילומטרים ורק הקצה הדרומי שלה נמצא בישראל.

הנקודה הכי גבוהה בחרמון דווקא קרובה למדי לישראל – אבל נמצאת בסוריה. הגובה בנקודה הזו מדהים, יחסית להרים במדינת ישראל: 2,814 מטרים מעל לפני הים. הנקודה הכי גבוהה בישראל היא 2,236 מטרים, קרוב לבסיסי הצבא שנקראים "מצפה שלגים" ו”ישראלי”. הגובה הרב של החרמון הופך, רשמית, את האקלים שלו לאקלים "אלפיני" – כלומר, מזג האוויר של הרי האלפים בשוויץ, גרמניה, איטליה, צרפת ואוסטריה.

שמו של החרמון בערבית: ג'אבל א-שייח.

כמה כוכבים בשמים?

"הצלחתם להביא לעולם כל כך הרבה ילדים, שהיום מספר האנשים ביניכם הוא כמו מספרם של הכוכבים בשמים". כך אמר משה בשמחה לעם ישראל לקראת מותו, ולפני הכניסה לארץ ישראל. אבל כמה כוכבים באמת יש בשמים?

גם כאן אנחנו לא יודעים, בדיוק.

בלילה בהיר, כשמסתכלים על השמים – רואים אלפים בודדים של כוכבים ונראה שבעם ישראל היו יותר מ-3,000 או 4,000 חברים.

אבל היום יש לנו משקפות, טלסקופים ואפילו חלליות ששועטות במהירות אדירה הרחק מכדור הארץ, עם טלסקופי חלל, שמיועדים בין היתר להעריך כמה כוכבים יש בכל היקום. אף אחד לא יודע מה יש מעבר לגלקסיות (קבוצות כוכבים ענקיות) שניתן לראות בעזרת כל המכשירים שציינו, אבל באלפי הגלקסיות שאנו מכירים היום יש, על פי הערכה, מספר כוכבים שדורש מאיתנו לפתוח במיוחד בשבילו שורה חדשה בטקסט.

70,000,000,000,000,000,000,000.

למספר הזה קוראים "שבעים סקסטיליון" או "שבעים אלף מיליארדי מיליארדים" או פשוט "שבע עם עשרים ושניים אפסים".
אגב, המספר הזה גדול פי עשרה מההערכה של מספר גרגרי החול בחופי ומדבריות כדור הארץ.

המרגל אלי כהן

בסיכום המסעות במדבר, הזכיר משה שהעם שלח שליחים, או מרגלים, כדי לבדוק את ארץ ישראל לפני כיבושה. הדבר מזכיר לנו את המרגלים ששולחת מדינת ישראל (לרוב באמצעות הגוף שנקרא "המוסד למבצעים מיוחדים" או פשוט "המוסד").
מכירים את כאמל אמין ת'אבת'? לא?! מדובר הרי באחד המרגלים המפורסמים בהיסטוריה שלנו, בישראל. שמו האמיתי, הישראלי, הוא אלי כהן.

כבר כשהיה בן עשרים (ב-1944) הפך אלי כהן, שגדל במצרים לאבא יליד סוריה, לפעיל ציוני. 13 שנה מאוחר יותר עלה לארץ ובשנת 1960 גויס לאגף המודיעין בצה"ל.

ב-61' נשלח אלי כהן לארגנטינה ככאמל אמין ת'אבת' – איש עסקים ערבי נדיב. ב-62' כבר עבר לסוריה והתגורר בבירה, דמשק. במשך שלוש שנים שלח אלי כהן, באופן יומיומי, ידיעות ריגול מלאות מידע למפעילים שלו באגף המודיעין – ומאוחר יותר במוסד.

אבל בימים הראשונים של שנת 1965 הכל השתבש. הסורים גילו שת'אבת' הוא מרגל ישראלי. הם הציעו לו להיות סוכן כפול ולרגל למען סוריה, אבל אלי כהן לא עשה זאת. במשך שבועות ארוכים כהן נחקר ועונה ובחודש מאי של אותה שנה – הוצא להורג בתליה במרכז דמשק.

גופתו של המרגל הדגול מעולם לא הועלתה לקבורה בישראל.

אחד הסיפורים המרתקים על כהן היה המלצתו ל"חבריו" – בכירי הצבא הסורי – שישתלו עצי אקליפטוס גדולים במחנות הצבא שלהם ברמת הגולן. כהן סיפר לחבריו שכך יהיה לקצינים הסוריים צל מפנק, אבל בעצם בכך הוא עזר לכוחות ומטוסי הקרב של צה"ל למצוא בקלות את מחנות הצבא הסוריים בגולן, לפי האקליפטוסים…

ההפטרה של הפרשהנושא ההפטרה

אשכנזים וספרדים: תוכחה לישראל על עזיבתם את ה' ועל קרבנות הרשעים שאינם רצויים לה'. ביקורת על השחיתות והבטחה להשבת משפט הצדק לירושלים.

תימנים: ביקורת על השחיתות והבטחה להשבת משפט הצדק לירושלים

הקשר לפרשה

תקופת הקריאה המתחילה בפרשת מטות בספר במדבר ומסתיימת בפרשת נצבים בספר דברים, סמוכה לתקופה המתחילה בתענית י"ז בתמוז (על פריצת חומות ירושלים, בזמן המצור הבבלי, ימי בית המקדש הראשון). הימים שבין י"ז בתמוז לתענית ט' באב (על חורבן בתי המקדש הראשון והשני), נקראים ימי 'בין המיצרים', או 'שלושת השבועות'. בימים אלו נוהגים מנהגי אבלות.

לכן בשבתות של תקופה זו, נקראות הפטרות שאינן קשורות לנושא הפרשה, אלא לנושא החורבן. הפטרות אלו מכונות: 'תלתא דפורענותא' (שלוש של פורענות). כלומר, שלוש הפטרות (לפרשות:מטות, מסעי ודברים) המדברות על פורענות, כלומר על חורבן. לאחר תענית ט' באב, מתחילה תקופה של שמחה ונחמה. לכן בשבע השבתות שלאחר ט' באב, נקראות הפטרות שאינן קשורות לפרשה, אלא לנחמה על החורבן.

רבותי ההיסטוריה חוזרתאחריות ומחויבות מתוך הפרשה

בפרשת דברים מסכם משה ארבעים שנות נדודים במדבר. הוא מספר לבני ישראל את ההיסטוריה, אותה לא כולם מכירים. יש כאלו שנולדו לאחר האירועים, ומשה מרגיש אחריות להפוך אותם לחלק מנושא הידע ההיסטורי של עם ישראל.

האם גם אתם נושאים ידע היסטורי לגבי משפחתכם? בר/בת המצווה שלכם זו הזדמנות עבורכם לקחת אחריות, ולברר את הסיפורים המשפחתיים שלכם. מה היה שם, כשהוריכם היו בגילכם? כשסבא וסבתא היו בגילכם? איך םה חגגו בר/בת מצווה? על מה הם היו אחראים בבית, כשהיו בגילכם? האם היו להם תחביבים? איזו מוזיקה שמעו? איך עלו לארץ, אם לא נולדו כאן?

בדרשה שלכם תוכלו לשלב סיפור מעניין מההיסטוריה של משפחתכם, ולבדוק, איך זה השפיע או משפיע עד היום עליכם, או על משפחתכם.

 

Error: Only up to 6 widgets are supported in this layout. If you need more add your own layout.

תבנית נגישות פופ אפ