פרשת האזינו
הפרשה נמצאת בספר דברים, פרק לב.
הפרשה מתחילה במילים הבאות: הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה, וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי-פִי.
פרשת האזינו היא מהפרשות המיוחדות ביותר בתורה. גם אם לא קראתם עדיין מילה אחת מהכתוב בפרשה, פתחו והציצו בעמודי הפרשה ותראו: במקום שורות ארוכות ופסקאות מלאות, תמצאו שני טורים ארוכים של מילים קצרות. כך כותבים שירה ואכן, רוב פרשת "האזינו" היא שירה. השירה חשובה למשה והוא מזמין את העולם כולו להקשיב: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה; וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי-פִי" (ל"ב, א).
משה רבנו הזקן עומד לפני בני ישראל. עוד מעט יכנסו בני ישראל לארץ המובטחת בלעדיו והוא דואג להם. משה מכיר את העם והוא יודע עד כמה הם קצרי סבלנות, חסרי אמונה ורגילים לעזרה: ארבעים שנה הם נדדו במדבר, דאגו להם לאוכל ולמים, שמעו את תלונותיהם הרבות וטיפלו בהן, שוב ושוב הם ביקשו לחזור למצרים ולא האמינו באלוהים.
ההיסטוריה של הנדודים מלמדת שבני ישראל הם לא הקבוצה החזקה ביותר להתמודדות עם ארץ חדשה ותנאים חדשים. החששות הללו מביאים את משה לחבר שירה, שירה של אזהרות, זיכרונות ותיאור העתיד שמצפה להם. משה משתדל לצייד אותם בצידה לדרך: הכוונה אינה לקופסאות שימורים או למים, אלא לכללי התנהגות: לזכור את התורה, לקיים מצוות, להאמין.
שירת "האזינו" מדגישה את חשיבות הזיכרון: "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר. שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" (ל"ב, ד). לזכור את גדולתו של אלוהים ואת הטוב שעשה לבני ישראל, כי: "הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ, הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ" (ל"ב, ו). לזכור את דאגתו של אלוהים לבני ישראל: דאגה ומסירות: "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף" (ל"ב, יא).
משה מזהיר את בני ישראל שלא יהיו כפויי טובה: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" (ל"ב, טו). משה חושש שכאשר בני ישראל יתבססו בארצם, יחיו בשקט, יקימו בתים ויתפרנסו בכבוד (כלומר – ישמינו מרוב נחת), הם ישכחו את אלוהים ו'יבעטו' בו. אלוהים בתמורה יכעס מאוד ויעניש אותם, או במילים של משה: "אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת, חִצַּי, אֲכַלֶּה-בָּם" (ל"ב, כז). אבל אלוהים לא ישכח את עמו – כך מבטיח משה – הוא ינקום בפוגעים בהם: "אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי, וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם"(ל"ב, מא).
לאחר שמשה מסיים לומר את השירה, הוא מזכיר לבני ישראל: שמרו את התורה. אלוהים פונה אליו ומזכיר לו שבשל חטאו במי-מריבה (מפרשת חוקת), הוא לא יכנס לארץ. משה יוכל רק לצפות אל הארץ מהר נבו.
במדריך לכתיבת דרשה תמצאו מידע שימושי על מבנה הדרשה ותהליך כתיבתה.
בכל פרשה ישנם נושאים מרתקים רבים שיכולים לשמש אתכם בכתיבת הדרשה שלכם. הנה כמה רעיונות מעניינים לכתיבת דרשות על פרשת בראשית:
משה מודאג מהנטייה של בני ישראל להיות כפויי טובה ולא לזכור את הטובות שאלוהים היטיב איתם.
האם נתקלתם בהתנהגות של כפיות תודה? מדוע עלינו להכיר תודה, לדעתכם? למי אתם חבים תודה? באיזה דרך אתם בוחרים לגמול? הדרשה יכולה להיות הזדמנות לאמירת תודה לכל אלה בדרכים מיוחדות.
בפרשת האזינו, נאמר למשה שלא יכנס לארץ, אלא רק יצפה בה:
"כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ; וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא" (ל"ב, נב).
נסו לדמיין את תחושותיו של משה בראש הר נבו כשהוא צופה אל הארץ אך לא נכנס אליה. האם אתם יכולים להזדהות עם רגשות אלה מחוויות שלכם? משה שהכה על הסלע במקום לדבר אליו כדי להוציא ממנו מים, נענש בכך שלא יכנס אל הארץ, אלא רק יראה אותה מרחוק. מה דעתכם על העונש שקיבל משה?
בפרשת האזינו, מודגשת חשיבות הזכרון:
"זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר; שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" (ל"ב, ז).
למה חשוב לזכור את ימות העולם(=ההיסטוריה)? אילו זיכרונות מלווים אתכם? האם יש סיפורים משפחתיים שסופרו לכם? האם חשוב לכם לדעת את הסיפור המשפחתי של הסבים והסבתות? למה?
בדרשה שלכם תוכלו להתייחס לחשיבות הזיכרון הכללי (של העם, המדינה או האנושות) או לחשיבותם של זיכרונות משפחתיים. תוכלו גם לשלב סיפורים משפחתיים האהובים עליכם, או חוויות שחוויתם בעבר עם בני משפחה ולספר מדוע זיכרונות אלו יקרים לכם.
בפרשת האזינו, מתוארות הטובות שעשה אלוהים עם העם: כיצד הוציא עבורם דבש מהסלע ושמן מסלעי חלמיש וצור (סלעים חזקים וקשים):
"וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע, וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר" (ל"ב, יג).
האם גם אתם מרגישים שכמעט צריך נס כדי להצליח לחולל שינוי? באילו תחומים? איך אתם מתמודדים עם קשיים כאלה? האם יש בחייכם אנשים שהתאמצו עבורכם כאילו הוציאו דבש מסלע?
בדרשה שלכם תוכלו לעסוק במאמץ גדול שלכם או של אנשים יקרים לכם. תוכלו להסביר את הסיבות למאמץ, כיצד הוא קשור לחייכם וכיצד הוא משפיע עליכם. כמובן שאפשר גם להתייחס למאמצים גדולים שעוד מצפים לכם בעתיד – במה תתבקשו להתאמץ? אלו תחושות מעורר מאמץ גדול שכזה? כיצד מתמודדים אתו, לדעתכם?
לפניכם מספר יצירות תרבותיות הקשורות לפרשה. תוכלו לצטט מהשירים ולשלב קטעים מהם בתוך הדרשה שלכם או להוסיף את התמונות כחלק מן העיצוב.
שילובן של יצירות אמנות בדרשתכם מעשיר אותה, מעלה את העניין בקרב המאזינים ויוצר קשר רגשי וחוויתי של כל אחד ואחת עם הנושאים בהם עוסקת הפרשה.
הפרשה מספרת לנו על משה, שלא זכה להיכנס לארץ ישראל, ועל הפרידה שלו מהעם.
השירים מספרים על משה, שלא זכה להיכנס לארץ.
בדרשה שלכם תוכלו לספר לאן אתם רוצים להגיע, לעוף רחוק, לראות שקוף.
יעלה ויבוא – יורם טהרלב
משה – אביהו מדינה ואורי אלוני
רואים רחוק רואים שקוף – יענקל'ה רוטבליט
גרסת ה"קאבר" של גולן בראל:
רבותי ההיסטוריה חוזרת – חיים חפר
הפרשה מצווה עלינו: "זכור ימות עולם…" מה חשוב לכם לזכור מההיסטוריה שלכם, של משפחתכם, ושל עם ישראל?
כאן תוכלו ללמוד על נושאים נוספים הקשורים לפרשת השבוע שלכם ולעשות את הקישור לעולם המושגים שלכם וחיי היום יום שלכם.
מומלץ לשלב אותם בדרשה שלכם ולהעשיר גם את המאזינים לדרשה.
נשרים
"כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף" (דברים, פרק ל"ב פסוק י"א) – כך מתאר משה את המסירות של אלוהים לבני ישראל: הוא דואג להם כפי שהנשר דואג לגוזלים שלו.הנה כמה עובדות על אבא נשר וזוגתו לחיים – הנשר-אמא, הורים למופת:
- אבא ואמא נשר דוגרים בתורנות על ביצת הנשר שלהם.
- בכל הטלה מטילה אמא-נשר ביצה אחת.
- שני ההורים דואגים לגוזל למזון.
- ההורים אוכלים את המזון, וכשהוא הופך למעין דייסה הם מעבירים את האוכל למקור של הגוזל.
- בזמן שהגוזל צעיר מאוד ההורים מרבים לפצח עצמות וכך דואגים שהגוזל ייהנה מאוכל עשיר בסידן. הסידן יסייע לגדילת העצמות שלו.
- ההורים דואגים לחמם את הגוזל בגופם עד שהוא בן שישה שבועות.
- במשך 70 הימים הראשונים לחייו הגוזל אינו לבד ולו לרגע אחד – אחד ההורים תמיד נמצא אתו.
גם רש"י, מפרש התורה הידוע, הסביר את תיאור הנשר:
"יפרוש כנפיו יקחהו, ישאהו על אברתו – כשבא ליטלן ממקום למקום, אינו נוטלן ברגליו כשאר עופות; לפי ששאר עופות יראים מן הנשר שהוא מגביה לעוף ופורח עליהם, לפיכך נושאן ברגליו מפני הנשר; אבל הנשר אינו ירא אלא מן החץ, לפיכך נושאן על כנפיו, אומר 'מוטב שייכנס החץ בי ולא ייכנס בבני'… ".
כלומר – כשהנשר רוצה להעביר את גוזליו ממקום למקום, הוא אינו תופס אותם בציפורניו, כפי שעושים שאר העופות. העופות נוהגים כך משום שהם פוחדים מהנשר, שעף גבוה מכולם. הנשר אינו פוחד שיירו בו חץ, ולכן הוא נושא את הגוזלים על כנפיו. הוא אומר: "אני מעדיף שיכנס החץ בי, ולא בילדי".
נושא ההפטרה
אשכנזים וספרדים – שירת דוד: ה' הוא השומר על דוד ומושיעו מיד אויביו, שירה על גילוי השכינה ועל השגחת ה' והודיה לה'.
תימנים – ההפטרה עוסקת בגמול לצדיק ולרשע ובאפשרויות התשובה שלהם.
הקשר לפרשה
אשכנזים וספרדים – צורת הקריאה/הכתיבה המשותפת של שירה.
תימנים – העיסוק המשותף בחטא ובתשובה.
שיר שיר עלה נא
חלק ניכר מהפרשה כתוב בצורת שיר. אתם בוודאי יודעים שלא קל לכתוב שיר. אך משה רוצה שבני ישראל יזכרו את מה שהוא מבקש לומר להם, ולכן הוא אומר להם את זה בשיר. גם אתם יכולים לומר את מה שיש לכם לומר בדרשה, בשיר.
מצאו את המילים הנכונות אותם אתם רוצים לומר להוריכם, וחרזו אותם לשיר. כך תרגשו אותם ותתנו להם להרגיש שלא רק חשבתם עליהם, אלא גם השקעתם מאמץ בכתיבת שיר שמיועד במיוחד עבורם.
בהצלחה.