פרשת עקב

ישראל הקטנה שלנו נחשבת לארץ שמוציאה פירות נהדרים. כאן, בין שוק מחנה יהודה הירושלמי לשוק הכרמל התל-אביבי, התרגלנו לכך שיש לנו תפוזים מעולים, וגם שזיפים נהדרים, לימונים עשירים, אפרסקים צבעוניים, אבוקדו טעים, משמשים, אפרשזיפים, אשכוליות ועוד ועוד פירות בריאים, מצוינים, וגם זולים.

מתברר, מעיון בפרשה שלנו ובעוד מקומות, שכבר בימים הקדומים של התורה, עוד לפני שהגיעו לכאן פירות ההדר וכל היתר, נחשבה ישראל לארץ עשירה במיוחד בפירות. בפרשת עקב מסופר על שבעת מיני הפירות וגידולי השדה הטובים שגדלו בארץ. מסופר על "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית-שמן ודבש".

מהחיטה והשעורה אופים לחמים ומאפים אחרים, את הגפן (=ענבים) אפשר לאכול כך או להכין יינות משובחים ומיץ ענבים. התאנה הכי טעימה כשהיא לחה ורעננה, אבל כבר בימי התנ"ך ייבשו אותה כדי שאפשר יהיה לאכול תאנים זמן רב אחרי שירדו מהעץ (“דבלים”).

את הרימון אנו מכירים בעיקר מתקופת ראש השנה, אז אנו אוכלים את הפרי עם כל הגרעינים המתוקים שלו ומבקשים שנעשה מעשים טובים רבים כמו גרעיני הרימון. אותו רימון, אגב, נחשב לאחד המאכלים הכי בריאים שאפשר לאכול על פני כדור הארץ.

זית-השמן שמוזכר בפרשה מזכיר לנו את עצי הזית שאת פירותיהם אפשר לאכול, וגם אפשר להפיק מהם שמן זית – שהוא אחד השמנים הבריאים ביותר שבהם אפשר להשתמש על פני כדור הארץ. הדבש שמוזכר הוא לא אחר מאשר התמר, אותו פרי שקוטפים בכל שנה לקראת ראש השנה מעצי הדקל הגבוהים והמרשימים, שהיו בישראל גם לפני אלפי שנים.

למרגלות הר הזיתים, בחלקה המזרחי של ירושלים, נמצא גן גדול שנקרא "גת שמנים". יש אומרים שבגן הזה נמצאים כעשרה מעצי הזית הזקנים ביותר בעולם, אלו שגילם הרבה מעבר לאלף שנה! ייתכן אפילו שגילם קרוב ל-3,000 שנה, למרות שבוטניקאים (מדעני הפרחים והצמחים) מאמינים שעצי זית אינם יכולים להתקיים מעבר ל-1,500 שנה.

בארץ ישראל השתמשו בזיתים כבר יותר מעשרת אלפי שנים! ומגדלים אותם בצורה מסודרת כבר 6,000 שנה. את הזיתים האלה הזכיר משה רבנו בפרשת עקב, כחלק משבעת המינים שבהם התפרסמה ארץ ישראל. פלא שאנחנו, במזרח התיכון, מומחים גדולים במתכונים לזיתים כבושים?

הנה, קבלו מתכון אחד:

• קוטפים זיתים יפים, לא קטנים ולא פגומים. עם סכין יוצרים חתך קטן בכל זית ומשרים את הזיתים במים טריים במשך כשבוע (כדאי להחליף מים מדי יום-יומיים).
• לאחר מכן מכניסים את הזיתים לתוך צנצנת זכוכית שנשטפה במים רותחים, ביחד עם פרוסות לימון קלופות, שיני שום וגם כמה פלפלים חריפים (למי שרוצה זיתים חריפים).
• על הזיתים והתבלינים שופכים מים שיכסו את כל הזיתים, ועל כל כוס מים – מוסיפים גם כפית וחצי מלח.
• משרים את הזיתים בצנצנת אטומה במשך כשלושה שבועות ופותחים מדי פעם, כדי לשחרר גזים.

בתאבון.

"כאן נשב!" אמרו לעצמם כמה חברים, בני גרעין נח"ל, זמן קצר אחרי שהוקמה מדינת ישראל. אלו הקימו מאחז (יישוב קטן) באמצע הערבה החמה והיבשה – ליד מעיין שנקרא אז בשמו הערבי "עין רדיאן". במשך שש שנים ישבו הנח"לאים בהאחזות ואז החליטו חברי הגרעין – שהגיעו בכלל מתל אביב ומרחובות – להקים שם קיבוץ אמיתי. שמו של הקיבוץ שנבחר – יטבתה.

שם, במרחק של חצי שעת נסיעה מאילת התפתח יישוב עסיסי, מלא בצמחייה, שהביא לעולם את "שוקו יטבתה" המפורסם. אולי זו הסיבה שאצלנו בפרשת עקב הוא מוזכר כ"יטבתה ארץ נחלי מים”.

חוץ מקיבוצניקים וממחלבת יטבתה הקיבוץ מחזיק גם ב"חי בר יטבתה" – פארק גדול ממדים שכולל בתוכו מגוון מסקרן של חיות בר. מטרת החי-בר להחזיר לנופי הארץ חיות שנכחדו מכאן. בזכות יטבתה חזרו אלינו הראם הלבן, בת היענה והפרא שהוא חמור הבר.

אם תקפצו לחי-בר, זכרו שאפשר לקחת במקום מדריך קיבוצניק במכונית, ולהסתובב בזהירות בין חיות הבר. אפשר, כמובן, לקנח בשוקו קר.

אנחנו חייבים גשם! ככה זה בארץ ישראל, אין לנו כמות בלתי-מוגבלת של מים מתוקים לשתיה וחקלאות (ובהחלט מספיק מי ים מלוחים כדי לגלוש על הגלים…). אם יורד הרבה גשם במשך שנה או שנתיים – אנחנו שמחים ונהנים ממספיק מים. ואם במשך שנה או שנתיים ישנה בצורת, עם כמות גשמים קטנים מדי, אנחנו בצרות.

הדרך הכי פשוטה לראות זאת בימינו המודרניים היא מבט על מפלס מי הכנרת. האגם הנאה, שטבריה נמצאת על חופיו, מספק לחלק גדול מהישראלים את מי השתיה שלהם. זו הסיבה שכמות המים באגם נבדקת כל הזמן – באמצעות בדיקה של גובה פני המים. קו המים (=המפלס) גבוה? יש הרבה מים ואפשר לשאוב לברזים הביתיים. המפלס נמוך מדי? חסרים מי שתיה בישראל.

למפלס מי הכנרת יש קווים אדומים: הקו האדום העליון נמצא בגובה של 208.9 מטרים מתחת לפני הים. מה קורה אם מי הכנרת עוברים את הקו הזה כלפי מעלה? לא נעים: חופי הכנרת עולים על גדותיהם והטיילת של טבריה מוצפת.

הקו האדום התחתון נמצא בגובה של 213 מטרים מתחת לפני הים – כארבעה מטרים מתחת לקו העליון העליון. אם המים יורדים מתחת לקו הזה – גם זה מאוד לא נעים: אין מספיק מים בכנרת ואם ממשיכים לשאוב משם מים לשתיה – המים מזדהמים ואינם ראויים לשתיה.

ואם תיפלו בטעות על "מונית הכסף" וישאלו אתכם, אז מומלץ לדעת: הכנרת היא אגם המים המתוקים הנמוך ביותר בעולם.