פרשת בשלח
הפרשה נמצאת בספר שמות מפרק י"ג פסוק י"ז – פרק י"ז פסוק ט"ז.
הפרשה מתחילה במילים הבאות: ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא.
בני ישראל יצאו ממצרים, וכעת הם נערכים למסע מפרך דרך מדבר סיני, כדי להגיע אל הארץ המובטחת – ארץ כנען. הם לא הולכים בדרך הקצרה ביותר, כיוון שהדרך הזו עוברת בשטחי אויב. בני ישראל, שעד לא מזמן היו עבדים, אינם בשלים עדיין להילחם על חייהם. המסע עומד להיות קשה ומפרך, כי לא קל לנווט במדבר ולהגיע אל היעד ביעילות ובביטחון. גם כיום, עם מפות ומכשירי GPS זה לא תמיד קל.
הם חנו במדבר, על חופו של ים סוף, כדי להתאושש מעט מהדרך המסעירה והמתישה שעשו עד כה – ואז קרה דבר נורא: פרעה, מלך מצרים, הבין שאיננו רוצה עדיין לוותר על העבדים שהיו לו. הוא שכח את כל המכות – אפילו את מכת בכורות הקשה – והחליט לשלוח את צבאו כדי להחזיר את העבדים לעבודת הפרך.
מישהו מבני ישראל צעק לפתע: “המצרים באים! הם רודפים אחרינו עם סוסים ומכונות מלחמה!” הישראלים נבהלו מאוד, התפללו אל אלוהים וצעקו אל משה: “למה הוצאת אותנו ממצרים? המצרים יהרגו אותנו!!! "אל תדאגו!” ענה משה לעמו.
את מה שקרה אז הם לא ישכחו לעולם: רוח חזקה מאוד נשבה לכיוון הים "וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם. וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה; וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם" (שמות, פרק י"ד פסוקים כ"א-כ"ב) בני ישראל לא חיכו, ויצאו כולם במסע אל תוך הים שנבקע, בעודם מתפלאים על גודל הנס שקרה להם. המצרים רדפו אחרי בני ישראל אל תוך הים, אך משה חזר והרים ידיו כלפי הים "וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם: לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד" (שמות, פרק י"ד פסוקים כ"ח).
בני ישראל, שראו את הנס, שמחו מאוד ושרו את שירת הים לאות תודה. מרים, אחותם של משה ואהרון, הצטרפה לשמחה, תפסה כלי נגינה וסחפה את כל הנשים שיצאו בריקודים לחגוג את ההצלה הגדולה. קולות החוגגים עוד נשמעו, אבל בני ישראל כבר התעצבו מאוד: המסע בים ואחריו היו מעייפים מאוד, ומזה שלושה ימים לא מצאו מים לשתות. כאשר הגיעו למקווה מים גדול, מָרָה שמו, הבינו שהמים אינם ראויים לשתיה. תפילתו של משה לאלוהים שלחה בידו גזר עץ שהוטל למי מרה והפך אותם למים מתוקים.
אך עתה חסר אוכל, ובני ישראל הוסיפו וטענו כנגד משה ואלוהים : "כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב" (ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק ג') לא פחות ולא יותר. התלונות הביאו לפתרון גם בתחום האוכל: מעתה, בכל ערב יזכו בני ישראל לביקורים קבועים של ציפורי שליו טעימות ובבוקר – לנחיתתו של אוכל טעים, בעל צורה משונה – "דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ" (ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק י"ד), שעונה לשם מָן (מלשון -"מה הוא?" -השאלה ששאלו בני ישראל כשראו את הדבר המשונה שיהיה להם לאוכל).
שוב חסרו מים, ומשה הכה בסלע, ויצאו ממנו מים. עוד נס, להראות את כוחו של אלוהים .
במדריך לכתיבת דרשה תמצאו מידע שימושי על מבנה הדרשה ותהליך כתיבתה.
בכל פרשה ישנם נושאים מרתקים רבים שיכולים לשמש אתכם בכתיבת הדרשה שלכם. הנה כמה רעיונות מעניינים לכתיבת דרשות על הפרשה:
בני ישראל היוצאים ממצרים, לא שוכחים לקיים את צוואתו של יוסף ולוקחים איתם את עצמותיו לקבורה בכנען.
האם גם אתם מקיימים את הבטחותיכם, גם אם זה מורכב וקשה לכם? האם זה בכלל חשוב לקיים הבטחות? מה זה דורש מכם?
האם קרה שהבטיחו לכם משהו ולא קיימו? כיצד הרגשתם? מה קרה בעקבות כך?
אלו הבטחות אתם רוצים להבטיח לקראת כניסתכם לעולם המבוגרים? – תוכלו לעסוק בכך בדרשה שלכם.
בני ישראל עומדים על שפת הים. מרחוק נראים המצרים, ונראה שבעוד רגע יגיעו המצרים ואין לאן לברוח. המצב קשה. אפילו מייאש.
מכירים מצב שבו נדמה לכם שאין פתרון לבעיה הניצבת לפניכם? מה עושים? איך מתמודדים? למי פונים? האם היה מישהו שיכולתם לפנות אליו? מישהו להיעזר בו?
לא תמיד זה פשוט לבקש עזרה, אבל זה תמיד עדיף מאשר להתייאש, לא? בדרשה שלכם תוכלו לכתוב על ייאוש ועל תקווה, על מי שעזר לכם בעבר ועל מי שאתם מקווים שיעזור לכם גם בעתיד.
בני ישראל זה עתה זכו לנס מדהים: חצו את הים בהליכה והגיעו לצדו השני! אבל כנראה שהמסע הקשה גרם להם לחוש רעב וצמא. לא לקח הרבה זמן, עד שהם שכחו לגמרי את הנס, ושבו "לקטר" ולהתלונן.
קורה לכם לפעמים שאתם שוכחים את הטוב וחוזרים להתלונן? – בדרשה שלכם תוכלו לכתוב על התנהגותם של בני ישראל, על התנהגותכם שלכם ועל מה שאפשר ללמוד מהתלונות החוזרות בפרשה.
הביטוי "קריעת ים סוף" מבטא משהו שקשה, אבל ממש קשה, לעשות אותו. מטבע הדברים, כשמצליחים לעשות משהו שהוא באמת קשה, התחושה היא של שמחה מאד גדולה. ואז שמחים, ואולי שרים, כמו שבני ישראל שרו את שירת הים.
האם חוויתם פעם משהו שהיה לכם מאד קשה לעשות, ואשר הצלחתם בכל זאת, לעשות אותו? מה זה היה? ואיך הייתה התחושה להצליח? איך הבעתם את השמחה? האם הייתם גאים בעצמכם?
בדרשה שלכם תוכלו לכתוב על "קריעת ים סוף" האישית שלכם.
מי שומר עליכם? למי אתם חבים תודה על חום, דאגה, שמירה ועזרה?
בדרשה שלכם תוכלו להשוות בין עמוד האש ועמוד הענן לבין מי שדואג לכם ושומר עליכם.
לפניכם מספר יצירות תרבותיות העוסקות בפרשה. תוכלו לצטט מהשירים ולשלב קטעים מהם בתוך הדרשה שלכם או להוסיף את התמונות כחלק מן העיצוב.
שילובן של יצירות אמנות בדרשתכם מעשיר אותה, מעלה את העניין בקרב המאזינים ויוצר קשר רגשי וחוויתי של כל אחד ואחת עם הנושאים בהם עוסקת הפרשה.
דרך ארוכה עברו בני ישראל במדבר. במקומות רבים הם חנו, והמשיכו משם הלאה. בדרשה שלכם תוכלו לספר על הדרך שעברתם עד שהגעתם לגיל מצוות. האם גם אתם נדדתם ממקום למקום במהלך חייכם? האם עברתם דירה, בית ספר, שכונה?
למילות השיר ולתווים באתר המלחינה כנסו לכאן.
כנסו וקראו את מלות השיר כאן באתר שירונט.
איזו אווירה מתוארת בשיר? האם יש פה יציאה שקולה, חפוזה, מאורגנת, בלחץ? מה דעתכם? איך נראתה יציאת מצרים?
למילים ולביצועים ידועים של השיר כנסו לכאן לאתר זמרשת.
איזו יציאת מצרים מתוארת בשיר הזה? האם היא דומה לשיר הקודם? מהי האווירה בשיר הזה? איזה מן השירים מדבר אליכם יותר?
חציית ים סוף עוררה את דמיונם של ציירים רבים. בדף שלפניכם אסופה של ציורים המתארים את חציית ים סוף בתקופות שונות, על ידי אמנים שונים.
כנסו לכאן והביטו בתמונות וחשבו: במה התמקד כל אחד מהציירים? מה עניין אותו? מי הם הגיבורים הראשיים בציור שלו, ומדוע?
כיצד הייתם אתם מתארים את יציאת מצרים? מה היה שם?
אילו הייתם צריכים לדרג את יציאת מצרים בתוך שפע האירועים שקרו לעם ישראל לאורך הדורות, האם הייתם נותנים לאירוע זה דירוג נמוך או גבוה?
בדרשה שלכם תוכלו לכתוב על אירוע שהוא משמעותי בחייכם, ואתם נותנים לו דירוג גבוה בסדר אירועי חייכם.
מומלץ לשלב אותם בדרשה שלכם ולהעשיר גם את המאזינים לדרשה.
הים נבקע, בני ישראל חצו אותו ביבשה, והמוני חיל מצרים טבעו, לאחר ששב הים ונסגר עליהם.
החוויה היא אדירה. ספק אם אפשר לתאר את גודלה במילים. אבל שירים יכולים לפעמים לתאר רגשות וחוויות.
שירת הים היא כזו. היא מתארת לא רק את המעשה עצמו, אלא גם את העוצמה של החוויה, באמצעות מילים שאינן בשפת הדיבור היומיומי. מילים שנשארו חרותים בשפתנו עד עצם היום הזה.
אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַשם, וַיֹּאמְרוּ,
לֵאמֹר: אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס
וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי-לִי
לִישׁוּעָה; זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, אֱלֹהֵי
אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ….
נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ, כִּסָּמוֹ יָם; צָלְלוּ, כַּעוֹפֶרֶת, בְּמַיִם,
אַדִּירִים. מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִים השם
- על מה מדברת שירת הים?
- מהם ראשי התיבות של "מי כמוך באלים יה" ?
- מי נקרא בשם ראשי התיבות הללו? למה, לדעתכם, בחרו בשם זה לייצג אותם?
גלי צונאמי
מאות אלפי אנשי, בני ישראל במדבר, הזדרזו וחצו את ים סוף בשלום, לפני שהגלים הענקיים כיסו והטביעו את הלוחמים המצריים, שרדפו אחריהם. הארוע הדרמטי מזכיר לנו את אסונות הטבע שמכונים "צונאמי".
חתיכת אסון טבע, הצונאמי: גלי ענק מגיעים לפתע אל החוף וסוחפים איתם בחזרה אל הים כל מה שנקרה בדרכם – אנשים, עצים, מכוניות, לפעמים אפילו חלקי בתים. גלי צונאמי מתפתחים בעיקר כתוצאה מרעידות אדמה במעמקי הים, אולם גם מהתפרצויות געשיות תת מימיות ושאר תנודות קרקע גדולות. אלו יוצרות תנועה חזקה ופתאומית של מי הים. אלו ניתכים בעצמה מנקודת רעידת האדמה אל האופק. כיוון שבמעמקי הים דבר אינו בולם את עצמת הגלים, אלו נשמרים ענקיים למרחק של אלפי קילומטרים לעתים. כשהם מגיעים אל החוף – לא כדאי להיות שם.
הצונאמי הקשה והקטלני בהיסטוריה הופיע ממש לאחרונה, בסוף 2004. אחת מרעידות האדמה החזקות בהיסטוריה, כ-9.2 נקודות מתוך 10 בסולם ריכטר, ארעה במעמקי האוקיינוס ההודי. משם נשלחו גלי צונאמי אדירים שפגעו בחלק גדול מהעולם – תאילנד, הודו, סרי לנקה, מלזיה ואפילו באזורים מרוחקים במזרח אפריקה – קניה וסומליה. מספר ההרוגים המשוער מהאסון, שהיה אחד מאסונות הטבע הגדולים מעולם, עומד על כ-300 אלף איש!
כשהרעב והצמא הטרידו את בני ישראל במדבר קצת יותר מדי – הם מיהרו לומר "טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר" (שמות פרק יד' פסוק יב'). כלומר: אנחנו מעדיפים להיות עבדים חיים בגלות מאשר אנשים חופשיים שמתים מרעב.
קצין רוסי אחד, יהודי, לא הסכים עם האמירה הזו. הוא אמר משהו הפוך – “טוב למות בעד ארצנו". נכון, קוראים לו יוסף טרומפלדור והוא הספיק להילחם עבור הרוסים לפני מעט יותר ממאה שנה (1905) ואפילו ליפול בשבי היפאני.
למרות האהדה הרבה מצד הרוסים על אומץ ליבו, החליט טרומפלדור כי העם שלו, בפלסטינה (כך נקראה אז ארץ ישראל), זקוק לו יותר. הוא עלה לארץ בשנת 1912 והחל לעבוד את האדמה בצפון הארץ. לאחר גיחה קצרה לרוסיה, חזר לארץ ונערך לסייע בהגנה על יישובי הגליל.
טרומפלדור התמקם בחוות תל-חי, שבין קרית שמונה ומטולה של היום. ב-1 במארס, 1920 (י"א באדר תר"פ לפי התאריך העברי) הקיפו כוחות ערביים את החווה. הכוחות הצליחו להיכנס (בהסכמה מסוימת) לתוך החווה ואז התפתח קרב שבמהלכו נהרגו שישה, בהם טרומפלדור שנפטר בעת הפינוי. מעל קברם של טרומפלדור וחמשת חבריו הוצב פסל האריה השואג. דקות לפני שנפטר, אמר טרומפלדור לסובבים אותו: “אין דבר, טוב למות בעד ארצנו".
מאות אלפי בני ישראל ניצלו את התרופפות שלטון המלך פרעה, אחרי מכות מצרים, כדי לשעוט בהמוניהם בדרך אל הארץ המובטחת. דבר דומה קרה בסוף שנות השמונים ליהודי רוסיה וברית המועצות (לשעבר). תהליכי השחרור מעול הקומוניזם (פרסטרויקה, “בנייה מחדש”) בכל רחבי מזרח אירופה הביאה להזדמנות מיוחדת: שחרור יהודי רוסיה ומזרח אירופה, שרבים מהם רצו לצאת לחופשי ולעלות לארץ.
ממשלת ישראל, וגם יהודי ברית המועצות, ניצלו את ההזדמנות ועלו בהמוניהם לישראל (וגם סתם יצאו למדינות רבות אחרות). העם בישראל נערך היטב לקליטת העליה הזו, הגדולה בהיסטוריה הישראלית, כדי לאפשר לכל היהודים לזכות בבית חם בארץ ישראל. למעלה ממיליון יהודים עלו מאז סוף השמונים מרוסיה לישראל.
היכן הוא אותו ים סוף?
היכן נדדו בני ישראל במדבר?
היכן חצו את ים סוף?
לחצו על התמונה למעבר למידע נוסף.
נושא ההפטרה
שירת דבורה הנביאה, לאחר נצחון ישראל על יבין וסיסרא, הכנעניים, בתקופת השופטים. האשכנזים מוסיפים לפני את סיפור המלחמה.
הקשר לפרשה
ההפטרה דומה לשירת הים של בני ישראל, לאחר הנס בים סוף, ביציאת מצרים.
באחריותי: אני מבטיח…אני מבטיחה…
למילים שלי יש כוח! כשאני זורק הבטחה "רוני, אני מבטיח/ה לעזור לך ללמוד למבחן בחשבון"
"אמא, אני אוריד את הכלב/ה לסבוב בשכונה" "המורה, אני מבטיחה/ה להפסיק להרביץ" ואז אחרי 5 דקות אני שוכח/ת מההבטחה שאמרתי…מי נפגע מזה? למה חשוב לקיים הבטחות, אם בכלל?
בפרשה שלך בני-ישראל מקיים הבטחה שהבטיחו ליוסף לפני מותו. יוסף השביע את אחיו לקחת את עצמותיו לארץ-ישראל ולקבור אותם שם ולא להשאיר את עצמותיו במצרים. בני ישראל בתוך כל הלחץ של הבריחה מהמצרים ומפרעה לא שוכחים את הבטחתם ולוקחים אחריות על המילים שאמרו ליוסף ולוקחים את עצמותיו למצרים.
כמתבגרים וככל שגדלים מצפים מאתנו לקחת אחריות על מעשים שלנו ויותר מכך, לעמוד מאחורי מילים שאנו אומרים והבטחות.
חשבו על עצמכם בנושא- קיום הבטחות.
האם גם אתם מקיימים את הבטחותיכם, גם אם זה מורכב וקשה לכם? האם זה בכלל חשוב לקיים הבטחות? מה זה דורש מכם? האם קרה שהבטיחו לכם משהו ולא קיימו? כיצד הרגשתם? מה קרה בעקבות כך? אלו הבטחות אתם רוצים להבטיח לקראת כניסתכם לעולם המבוגרים? – תוכלו לעסוק בכך בדרשה שלכם.
מחובתי- משימה יישומית לערך בפרשה.
הארוע הגדול מכולם- קריעת ים סוף…מה בדיוק קרה שם? צפיתם בסרט "נסיך מצרים"?! בסרט מדהים לראות איך הים נפתח לשניים ובני-ישראל עברו בתוכו… מה זה היה נס על טבעי? רק סיפור אגדה? מה זה בדיוק…
משימה אומנותית- בניית דגם של קריעת ים-סוף.
חשבו על דרך יצירתית לבניית דגם של קריעת ים-סוף ונסו להראות את המשמעות של קריעת ים סוף להמשכיות של עם-ישראל…(קראו את הפסוקים בפרשה המתארים את קריעת ים סוף וגם הסרט "נסיך מצרים" יכול להמחיש לכם מה קרה שם)
הציגו את הדגם בכיתה ו/או בטקס בר/בת המצוה שלכם…תהיו יצירתיים וחשבו בגדול!
תהנו ובהצלחה!