פרשת וארא

בפרשה הקודמת מסופר לנו שמשה היה כבד פה וכבד לשון. בפרשה זו אומר משה לאלוהים שהוא ערל שפתיים.

מה זה אומר? מה אנחנו מבינים מביטוי זה?

מדוע בוחר אלוהים מנהיג שהוא ערל שפתיים? מה אתם חושבים על כך? גם חכמים חשבו על כך, והביאו מספר תשובות.

רש"י טוען כי הכוונה היא שמשה מדבר בכבדות, ובמילים אחרות, שהוא מגמגם.

הרשב"ם עונה לרש"י ואומר: "וכי אפשר שנביא אשר נגלה אליו אלוהים פנים אל פנים וקיבל תורה מידו לידו שיהיה מגמגם בלשונו?" כלומר, לא יכול להיות שאלוהים יבחר באדם שאיננו מסוגל לדבר. לכן, על פי הרשב"ם משה אמר שאיננו מכיר עוד את השפה המצרית, כי בקטנותו ברח משם ועתה הוא בן שמונים, ולא זוכר את השפה.

• אם איזה הסבר אתם מסכימים?
• האם אתם יכולים להביא הסבר נוסף, שלכם למושג "ערל שפתיים" או "כבד פה וכבד לשון"?

רש"י – רבי שלמה בן יצחק נולד ב – 13 ביולי 1105 ונפטר בסביבות 1040/1041 . היה תלמיד חכם צרפתי נודע. נחשב לגדול מפרשי התנ"ך והתלמוד, והראשון שעשה זאת באופן כמעט מקיף.

רשב"ם – רבי שמואל בן מאיר (1080 לערך – 1160 לערך) היה פרשן המקרא נכדו של רש"י. חי במחצית הראשונה של המאה ה-12.

אם אתם מתעניינים בתופעות טבע, פרשת "וארא" מאפשרת לכם לחקור ולכתוב על תופעות שונות ולעתים גם משונות:

יש לך דם?

הרבה קטשופ זורם בסרטים, כדי שנחשוב שנשפך שם דם. הנוזל הזה, שזרם בפרשת וארא בנהר הנילוס הגדול, זורם בדרך כלל בתוך מערכת הדם שבגוף הקטן שלנו. הדם צריך להגיע לרוב איברי הגוף, להביא אליהם חמצן ומזון וגם לנקות אותם. אל רחבי הגוף מגיע הדם במערכת שנקראת "מחזור הדם”.

על כל התנועה ברחבי הגוף אחראית משאבה אחת של דם, שאנו מכירים יותר בשמה "לב". הלב שולח את הדם אל רחבי הגוף באמצעות שני מחזורים. המחזור האחד (הקטן) מעביר דם ריק מחמצן ומלא בלכלוך אל הריאות, שם מתנקה הדם ומתמלא בחמצן – משם הדם חוזר אל הלב. המחזור השני (הגדול) מעביר דם נקי ומלא חמצן אל כל איברי הגוף.

תפוס מרחק, צפרדע!

פרט בוגר מהמין Litoria phyllochroa שבמשפחת האילניתיים – אתר ויקיפדיה

חיות קטנות וחמודות, הצפרדעים, אבל חלקן ארסיות כל כך – שהן עלולות אפילו להרוג בן-אדם לא זהיר. הצפרדעים הארסיות חיות במקומות שונים ברחבי העולם, אולם אל דאגה – בישראל אין כאלה.

איך מזהים צפרדע ארסית? בדרך כלל צריך פשוט להביט: הצפרדעים הארסיות צובעות את עצמן בצבעי אזהרה בולטים כמו כתום, צהוב ואדום. הצבעים הללו מרחיקים טורפים אפשריים שפוחדים להיפגע. כל כך משכנעים הצבעים עד שישנן צפרדעים לא-ארסיות שצובעות את עצמן בצבעי האזהרה – ולא נטרפות.

את הרעל מייצרות הצפרדעים הארסיות מהמזון שלהן שכולל לעתים חיות קטנות. מגוון הרעלים שמייצרות אותן צפרדעים גדול מאוד והרפואה המודרנית למדה להכין מהם תרופות שונות ואפילו סמי הרגעה.

למה בערד ירד ברד?

בפנים אנו קוראים בפרשת וארא ובחוץ, אולי ממש עכשיו, יורד ברד תוקפני. אבל איך זה קורה, בכלל? ובכן, הברד הוא תוצאה של מזג אוויר הפכפך. הכל מתחיל בטיפות מים קפואות קטנטנות שנמצאות להן בתוך ענן של סופות רעמים. מזג האוויר ההפכפך מעלה ומוריד את הטיפות וכך הן סוחפות איתן טיפות מים שקופאות על הטיפות הקפואות. הטיפות הללו גדלות והולכות עד שהן כבר לא מסוגלות להיצמד אל הענן – ואז הן נופלות. עלינו.

כשטיפות הברד עוזבות את הענן אנו קוראים להן "כדורי ברד" ואז הם מגיעים לגודל של מספר מילימטרים. במקומות שונים מגיע גודלם של כדורי הברד לסנטימטרים ואפילו לגודל של תפוח שמנמן. במזרח הרחוק, בעיקר, כשכדורי הברד גדולים כתפוחים והרוח חזקה – קורים אסונות גדולים, קצת כמו שפגשו המצרים כשלא שחררו את עם ישראל. עוד על ברד ועל מקרים מדהימים של מכת ברד בימינו, תוכלו לקרוא כאן.תמונות של ברד ונזקי ברד תוכלו לראות כאן.

מצרים, לא מה שחשבתם

נכון, הם חיו שם לפני המון שנים, אבל החוקרים מסכימים: המצרים היו עם מתקדם מאוד לפני אלפי שנים. כבר לפני 8,000 שנה (!) הייתה במצרים חקלאות מסודרת וזה אומר שהיו להם שיטות לשאיבת כמות גדולה של מים, הם הבינו איך לגדל צמחים שונים בסביבה לא-טבעית בשבילם וידעו איך לשמור על הקרקע. למצרים היו הישגים רבים בתחומים נוספים. עד לפני כמאתיים שנה היינו עוברים ניתוח בלי הרדמה (כן, כן), אבל כיום ישנה הסכמה שהמצרים ידעו להרדים לפני אלפי שנים.

על הפירמידות סיפרנו בפרשת שמות ורק נזכיר שעד היום אדריכלים ומהנדסים מתרגשים מהעצמה של הפירמידות המצריות, שנבנו כבר לפני 4,500 שנה. למצרים היו גם הישגים בתחומי התרבות, האמנות והתחבורה. אז איפה כל ההישגים האלה? – כיום הם נמצאים במוזיאונים. כמו שקורא במקרים רבים, גם האימפריה המצרית החלה להיחלש וסבלה מפלישות מבחוץ. היא הלכה ונחלשה בימי רעמסס השלישי, עד שחדלה להתקיים כאימפריה.

רוצים לדעת עוד על מצרים העתיקה? – הכנסו לאתר ה-BRITISH MUSEUM ותוכלו ללמוד על התרבות, הממשל, חיי היום יום, הכתב והתרבות במצרים העתיקה. גם אם אנגלית אינה הצד החזק שלכם, מומלץ לשוטט בין הדפים ולהביט בממצאים היפים.

"שלח את עמי" – הסיסמא לחירות

"שלח את עמי" – סיסמת המבקשים להשתחרר מעבדות. "שלח את עמי" הוא שם השיר שכתבו עבדים שהגיעו לארה"ב מאפריקה, וחלמו על השחרור. "שלח את עמי" הייתה סיסמתם של יהודים בכל רחבי העולם שהפגינו ופעלו על-מנת לאפשר ליהודים בברית המועצות לעזוב ולחיות על פי אמונותיהם.

היאור – מקור מים חיים

התוכלו לדמיין מה היה קורה, אילו הכינרת שלנו, זו המשמשת לנו מקור מים מרכזי, הייתה נעלמת מן העולם, או מזדהמת כך, שאין אפשרות לשתות שוב את מימיה? זו סכנה של ממש – שהרי בלי מים, אין חיים.

כך הייתה מכת הדם על המצרים כולם. היאור, או הנילוס, כפי שאנו מכירים אותו, הוא מקור המים המרכזי של מצרים. הוא עורק תחבורה ראשי בין חלקיה הצפונים והדרומיים, הוא מהווה את המקור לחקלאות ולחיים לכל אורכו, ובלעדיו, אין למצרים יכולת קיום.