הפרשה נמצאת בספר שמות מפרק ל"ה פסוק א' – פרק ל"ח פסוק כ"א.
הפרשה מתחילה במילים הבאות: וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָם.
פרשת "ויקהל" פותחת בציווי של ה' למשה להקהיל (לאסוף) את כל בני ישראל, ולצוות עליהם ציוויים שונים.
הציווי הראשון בפרשה הוא על שמירת השבת. ה' אוסר גם במפורש להבעיר אש בשבת. "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לה' כָּל-הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת. לֹא תְּבַעֲרוּ אֵש בְּכֹל מוֹשְבוֹתֵיכֶם" (שמות פרק ל"ה, פסוקים ב'-ג').
בהמשך הפרשה ממשיך ה' ומצווה: על כל בני ישראל להרים תרומה לבניין המשכן. הם התבקשו לתרום בעיקר חומרים יקרים כגון: "זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת" (פרק ל"ה, פסוק ה'), סוגים שונים של צבעים: "וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים" (פרק ל"ה, פסוק ו') "וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים" (פרק ל"ה, פסוק ז'), לטובת היריעות שיכסו את המשכן, עצי שיטים שישמשו לעשיית כלי הקודש, שמן ובשמים שבהם השתמשו להדלקה ולריח, ואבנים יקרות לבגדי הכהונה השונים.
מי יכין את כל הכלים והפריטים הללו? האומנים מתבקשים להגיע וליצור אותם על פי ההנחיות. מבצע ההתגייסות הכללי לבניית המשכן החל: האנשים והנשים תרמו זהב שהיה ברשותם (ואפילו נתנו לשם כך את תכשיטיהם האישיים!) את חומרי הצביעה, ואת יתר החומרים הנדרשים – בעוד שהנשיאים וראשי הקהל הם אלה שהביאו את השמן, את הבשמים ואת האבנים הטובות.
ההתנדבות כללה, כאמור, גם התנדבות של אומנים ובעלי מלאכה. ביניהם אפשר למצוא "וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת-לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ…" (פרק ל"ה, פסוק כ"ה), "וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ…" (פרק ל"ה, פסוק כ"ו) – הנשים בלטו לטובה!
את כל הפרויקט ההתנדבותי הזה הוביל אדם מיוחד במינו בשם "בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה" (פרק ל"ה, פסוק ל'). "וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל-מְלָאכָה" (פרק ל"ה, פסוק ל"א). לצד הכישרונות הגדולים של בצלאל פעל אומן נוסף שגם לו העניק ה' כישרונות מיוחדים – זהו "אָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן" (פרק ל"ה, פסוק ל"ד).
משה מורה לאומנים להתחיל לעבוד. ראשית, הוכנו היריעות שכיסו את המשכן, וחוברו זו לזו. בהמשך נעשו הקרשים, והאדנים שחיברו ביניהם. לאחר מכן, הגיעה תורה של הפרוכת, שהפרידה בין קודש הקודשים לבין שאר המשכן. בשלב זה הגיע תורה של בניית כלי הקודש: ארון הקודש, השולחן, המנורה, מזבח הקטורת שעליו הקטירו קטורת, מזבח העולה שעליו הקריבו קרבנות, והכיור. סופה של הבניה הוקדש להכנת החצר שסבבה את המשכן: העמודים, היתדות, האדנים והקלעים.
במדריך לכתיבת דרשה תמצאו מידע שימושי על מבנה הדרשה ותהליך כתיבתה.
בכל פרשה ישנם נושאים מרתקים רבים שיכולים לשמש אתכם בכתיבת הדרשה שלכם. הנה כמה רעיונות מעניינים לכתיבת דרשות על הפרשה:
לפניכם מספר יצירות תרבותיות העוסקות בפרשה. תוכלו לצטט מהשירים ולשלב קטעים מהם בתוך הדרשה שלכם או להוסיף את התמונות כחלק מן העיצוב.
שילובן של יצירות אמנות בדרשתכם מעשיר אותה, מעלה את העניין בקרב המאזינים ויוצר קשר רגשי וחוויתי של כל אחד ואחת עם הנושאים בהם עוסקת הפרשה.
אם את או אתה בעלי ראש אומנותי תוכלו להקדיש זמן בדרשה להיבט האומנותי של כלי המשכן (פיסול, אדריכלות, החומרים, העיטורים). תוכלו לנסות ולשחזר את מלאכתם של אומני ואומניות המשכן באמצעות ציור/ פיסול/ תפירה/ אריגה, להראות את המשכן שלכם ולדבר עליו בדרשה או להציג אותו במצגת.
-
- פנים המשכן – א.א. ליליאן
-
- אהרון והמנורה, מארק שאגאל, 1957
פסיפס קיר, משכן הכנסת, מארק שאגאל 1966
בפרשה שלכם מסופר על בניית המנורה למשכן. מארק שאגאל, אמן יהודי בן המאה העשרים, בחר לתאר את המנורה, ולצדה מלאך המושיט יד לעבר דמויות שנים עשר שבטי ישראל, ומזמינם לעלות לארץ. זוהי פרשנות על משמעותה של המנורה. בדרשה שלכם תוכלו לספר על פרשנות שלכם לחשיבותו של סמל המדינה בעיניכם, ולהשוות את המסר שלכם לזה של שגאל.
כאן תוכלו ללמוד על נושאים נוספים הקשורים לפרשת השבוע שלכם ולעשות את הקישור לעולם המושגים שלכם וחיי היום יום שלכם.
מומלץ לשלב אותם בדרשה שלכם ולהעשיר גם את המאזינים לדרשה.
בול דואר ישראל לכבוד יובל בצלאל, 1957
"בצלאל" – אקדמיה לאומנות ועיצוב, ירושלים:
הידעתם? ישנו בית ספר לאומנות אשר נושא את השם 'בצלאל', והוא נקרא על שם האומן שמופיע בפרשתנו. בית הספר 'בצלאל' הוא חלק מן האוניברסיטה העברית בירושלים, ושמו הרשמי הוא 'האקדמיה לאומנות – בצלאל'.
בית הספר הוקם כבר בשנת 1906 ורבים מבוגריו הפכו להיות אומנים מובילים בישראל.
למידע נוסף – לחצו על הבול שיצא לכבוד יובל בצלאל.
בשנת 66 לספירה מרדו היהודים שחיו בארץ ישראל, ברומאים ששלטו אז בארץ, וניהלו נגדם קרבות עקשניים. בשנת 70 לספירה, אחרי מסע מלחמות ארוך ואחרי מצור ממושך על ירושלים, החריב טיטוס (מפקד הצבא הרומאי), את בית המקדש השני.
לאחר שחזר טיטוס לרומא, הוא קיים תהלוכת ניצחון שבה הוא הציג לראווה מאות שבויים יהודיים שהגיעו איתו מארץ ישראל והפכו לעבדים. העבדים נאלצו לשאת על גבם את כלי הקודש שאותם לקחו הרומאים מן המקדש, ולסמל בכך את הניצחון המוחלט של הרומאים על היהודים. תהלוכה זו הונצחה בשער טיטוס אשר ניצב ברומא: כאשר מסתכלים בתמונות של שער טיטוס ניתן לראות את מנורת המקדש המתוארת בפרשה שלנו, וכן כלים נוספים.
למידע נוסף לחצו על תמונת התקריב משער טיטוס.
נושא ההפטרה
אשכנזים: עשיית כלי הנחושת וכלי הזהב למקדש, בידי חירום.
ספרדים ותימנים: מינוי האומן חירם מצור, בידי שלמה, לעשיית כלי הנחושת ועשייתם.
הקשר לפרשה
אשכנזים: ההפטרה קשורה לסוף הפרשה, העוסק בעשיית כלי הנחושת.
ספרדים ותימנים: ההפטרה והפרשה עוסקות במינוי אומן לעשיית כלי הקודש: בפרשה-בצלאל העושה את כל המשכן וכליו. בהפטרה-חירום, העושה את כלי הנחושת. ההפטרה עושה שימוש לשוני דומה לפרשה, בתיאור האומן: "וַיִּמָּלֵא אֶת-הַחָכְמָה וְאֶת-הַתְּבוּנָה וְאֶת-הַדַּעַת, לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלָאכָה בַּנְּחֹשֶׁת" (ז,יד).
באחריותי: השבת שלי
הפרשה פותחת בציווי שמירת השבת- ששת ימים תעבוד וביום השביעי מנוחה! האל אוסר גם במפורש להבעיר אש בשבת "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לה' כָּל-הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת. לֹא תְּבַעֲרוּ אֵש בְּכֹל מוֹשְבוֹתֵיכֶם" ( פרק ל"ה, ב'-ג).
החיים והזמן שלי לרשותי! ככל שאנו מתבגרים אנו "שולטים" יותר על הזמן שלנו. איך? הרי ההורים אומרים לי מה לעשות, הרי יש רק 24 שעות בשעות?!….
הדבר נקרא: ניצול זמן ותכנון זמן.
כן, כן על אחריותכם לדעת ולהחליט איך תנצלו את הימים שלכם והזמן של חייכם בצורה הטובה ביותר… בתורה אנו מצווים על יום מנוחה כדי שלא נהפוך להיות כמו "חמורי עבודה" שעובדים, לומדים ורצים כל היום כי בסוף נתמוטט…
לוקחים אחריות על הזמן:
- כתבו לעצמכם אל כל המשימות/הדברים שאתם רוצים לעשות במהלך השבוע שלכם.
- כתבו את כל המשימות והדברים שאתם מחוייבים לעשות במהלך השבוע:
- נסו לעצב לעצמכם תכנון שבועי בו תשבצו את כל הדברים לפי הזמנים העומדים לרשותכם:
(קימה, שעות למודים, שעות ש.ב, חוגים, בילויי, מחשב, למוד למבחן, התנדבות, טלויזיה, שינה, אוכל ועוד…) - הביטו בתכנון השבועי- מה אתם רוצים לשנות, להוסיף, להוריד, האם נתתם מספיק זמן למשימות שלכם?
- המשימה המאתגרת והבוגרת ביותר- לעבודה לפי הלוח-זמנים שייצרנו לעצמנו…
- נסו שבועיים לעמוד בלוח זמני- איך תרגישו? מה הספקתם יותר? האם חל שינוי בחייכם? האם באמת אין לכם בחירה ושליטה בזמן שלכם???
בהצלחה רבה.
מחובתי: תרומה לקהילה
הפרשה מתארת מפגן התנדבות מעורר השראה – בני ישראל מביאים את התרומות לבניית המשכן כבר עם עלות השחר, והם נותנים ונותנים כסף וזהב עד שמשה נאלץ לעצור את רוח הנדיבות שלהם ולהכריז שאין להביא יותר תרומות, כי בכמות שהצטברה עד כה יש די והותר כדי לבנות את המשכן.
אז איך רוח ההתנדבות שלך? האם אתם מתנדבים ונוטלים חלק בפעילות חברתית / חינוכית / סביבתית כלשהי?
משימת התנדבות לקראת הבר-בת מצווה-
חשבו על משימת התנדבות שהייתם רוצים לעשות שעתיים בשבוע לאורך שנת הבר/בת מצוה שלכם.
איך נדע ונבחר מקום או משימת התנדבות- ראשית, להתיעץ עם מורה, מדריך או הורים-מה קיים בסביבה הקרובה??!
הצעות למקומות ומשימות:
1. מועדוניות לילדים בבי"ס או בשכונה.
2. לאמץ תלמיד חלש מכיתה צעירה יותר ולסייע לו חברתית או למודית.
3. התנדבות בכל מוסד צדקה באזור- רצוי ללכת עם מבוגר או חברים.
4. השתתפות במבצעים והתרמות לאורך השנה.
וכמובן שיש עוד אפשרויות רבות ומגוונות לתרומה לקהילה… מומלץ לבחור משימה שנתן להתמיד בה שעתיים שבועיות ולא חד פעמית וגם משימה שתאהבו ותהנו ממנה!!! בהצלחה!
