מסע אל הדרשה פרשת שמות

ספר שמות

הפרשה נמצאת בספר שמות מפרק א' – פרק ו'.

הפרשה מתחילה במילים הבאות: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה, אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ.

צרה צרורה… פרעה שגידל את יוסף נפטר, וקם פרעה חדש. הקשר החם של בני משפחת ישראל עם פרעה מלך מצרים הפך לחיכוך בין אויבים. המלך החדש חשש מן העם שצמח בקרבו והתחיל לענות את בני ישראל בעבודה קשה (עבודת פרך).

זה לא עזר – עם ישראל הלך וגדל בכל זאת. המלך כעס והחליט להחמיר: המיילדות בבתי החולים קיבלו הנחיה ברורה – “אם נולד ליהודים בן – תהרגו אותו מיד!” המיילדות לא קיימו את החוק הנורא, העם המשיך להתפתח ואלוהים שמר על המיילדות מהכעס של פרעה.

בהמשך הפרשה מסופר על התינוק החמוד שנולד לבני לוי, מבני ישראל. אימו, יוכבד, חששה לשלומו והניחה אותו במי היאור (הנילוס) – בתוך תיבה צפה ומוגנת. אחותו, מרים, נשלחה לעקוב אחרי התיבה, לראות מה יקרה איתה. בת פרעה שעברה במקום, שמעה את הבכי, הצילה את התינוק, וקראה לו משה (כי הוא נמשה מן המים).

משה גדל בבית פרעה, אך ידע שהוא יהודי. כשגדל משה, ראה יום אחד איש מצרי שמתכוון לרצוח יהודי. הוא הרג את המצרי והציל את היהודי. פרעה שמע על כך ומשה נאלץ לברוח לארץ שכנה – מדיין. שם, עזר משה לבנות יתרו – איש דת מדייני – והציל אותן מידי רועי צאן גברתנים שביקשו להתנכל להן.

יתרו שמע על מעשיו של משה, הזמין אותו לביתו, הציע לו עבודה כרועה צאן ואפילו השיא את משה לאחת מבנותיו – ציפורה.

בינתיים פרעה הרשע נפטר, ובני ישראל התחננו לפני אלוהים שיציל אותם מגזר דין המוות ומהעבודה הקשה שנגרמה בגלל המלך שמת. אלוהים הקשיב לבני ישראל ופגש את משה, באמצעות מלאך שהתגלה בתוך שיח (סנה) בוער, בזמן שמשה רעה את הצאן. משה היה סקרן לראות מדוע השיח בוער, אך לא נשרף, ואז אלוהים הודיע לו שהוא זה שיציל את עם ישראל מהמצרים – וגם יעלה את העם לארץ ישראל.

משה מנסה להתחמק ("מי אני בכלל?", "אני בכלל מגמגם!”, “מי יקשיב לי?!”), כיוון שלא הרגיש כמנהיג גדול. אך אלוהים התעקש, ונתן למשה כמה סימנים (אותות) שיוכל להראות ולהוכיח שהוא פועל בשליחותו, וגם הורה לו לשתף פעולה עם אחיו, אהרון. "הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלוהים". אני אדבר איתך, ואתה תגיד לו מה לומר.

משה קיבל עליו את השליחות, נפרד מיתרו ולקח את משפחתו בחזרה למצרים. כשהגיע למצרים, פגש משה את אהרון אחיו וביחד הם החלו לפעול בשליחות ה'. משה ואהרון גילו שגם פרעה החדש הוא אויבם של בני ישראל – ואיננו מוכן לשחרר אותם ממצרים. הם ביקשו ממנו לתת לבני ישראל לצאת ממצרים לשלושה ימים, כדי להתפלל לה', אך פרעה לא הסכים.

בני ישראל, שעבודתם הפכה קשה מנשוא, כעסו על משה ואהרון שפגישתם עם פרעה גרמה לעם לעבוד קשה עוד יותר. משה הבין והתלונן על כך באוזני ה'. אבל אלוהים הרגיע את משה והבטיח: “לא רק שפרעה ישחרר את עם ישראל – הוא יעשה ככל שיוכל להוציא אתכם ממצרים".

במדריך לכתיבת דרשה תמצאו מידע שימושי על מבנה הדרשה ותהליך כתיבתה.

בכל פרשה ישנם נושאים מרתקים רבים שיכולים לשמש אתכם בכתיבת הדרשה שלכם. הנה כמה רעיונות מעניינים לכתיבת דרשות על הפרשה:

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" _{(שמות, פרק א' פסוק א')} מהי משמעות השם שלכם? מדוע נקראתם דווקא בשם זה? האם, לדעתכם, שמו של האדם משפיע עליו? חפשו את שמכם במאגר השמות של מכון עתים.

סירוב פקודה

שפרה ופועה, המיילדות, נוהגות בניגוד להוראת פרעה, ואינן הורגות את הבנים הבכורים, כפי שהצטוו. המיילדות מקבלות הוראה ברורה וחד משמעית להמית כל בן זכר והן מסרבות פקודה: "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת-הַיְלָדִים" _{(שמות א, יז)}.

שפרה ופועה, המיילדות העבריות, מסכנות חייהן ומסרבות לרצוח תינוקות. כאשר פרעה מזמין אותן לבירור בלשכתו הן ממציאות תירוץ ואומרות שהנשים העבריות יולדות עוד לפני שהן מספיקות להגיע. התירוץ הדחוק מתקבל, חייהן ניצלים.

כאשר השלטון מטיל עליך פקודה שכולה רוע ועיוות עליך לסרב לבצע אותה גם אם זה מסכן את חייך. אנו מצפים שלכל אדם יהיה קו אדום שאותו הוא לא עובר, גם לא במצוות המלך, גם במצב של סכנת חיים. האם זה נכון להמרות את פי החוק ולסרב למלא פקודות? מתי כן? מתי לא?

נשים, גבירותי, נשים

המיילדות, מרים ויוכבד, בת פרעה – כל אלו הן נשים מיוחדות ואמיצות, ויש להן מקום מיוחד בפרשה. בפרשה אנו עדים למסירותן של נשים אלו. הבה נרחיב על כל אחת מהן:

המיילדות העבריות: כאשר ציווה פרעה על המיילדות להרוג את כל הבנים הזכרים שנולדים ליהודים:"ואם בן הוא והמיתן אותו…" _{(פס´ טז´)} החליטו שתי מיילדות עבריות בשם שפרה ופועה לא לשמוע לציווי פרעה, וכמו שכתוב: "ותיראנה [מלשון יראה] המיילדות את האלוקים ולא עשו כאשר דיבר אליהם מלך מצרים ותחיינה את הילדים". _{(פס´ יח´)}.

מרים: אחרי הולדתו של משה רבנו, כאשר יוכבד נאלצה להיפרד ממנו, ושילחה אותו בתיבת גומא על פני היאור, התייצבה מרים בדאגה רחמנית של אחות גדולה, לראות מה ייפול בגורלו, כמו שמעיד הכתוב: "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה ייעשה לו" _{(פרק ב´, פס´ ד´)}. אחרי שבת פרעה מצאה ולקחה את הילד, פנתה מרים בעוז ובתושייה אל בת פרעה, שגילתה שהילד עברי, ושאלה אותה אם ברצונה שהיא [מרים] תמצא עבורה מינקת מן העבריות, ובת פרעה מסכימה, וכמו שכתוב: "ותאמר אחותו אל בת פרעה האלך, וקראתי לך אישה מינקת מן העבריות ותינק לך את הילד? ותאמר לה בת פרעה לכי, ותלך העלמה ותקרא את אם הילד" _{(פרק ב´, פס´ ח´ – ט´)}.

יוכבד: בזמן גזירתו של פרעה, ילדה יוכבד את משה רבנו, ותוך כדי מסירות נפש ממש "הצפינה" אותו בבית במשך שלושה חודשים, ורק כאשר היה ממש חשש לגילויו, וממילא אם היו תופסים אותו בבית הוא היה נהרג במקום, היא עשתה לו תיבת גומא ושלחה אותו, וכמו שכותב פירוש "הדעת מקרא": "כל שלושת החודשים [מרגע לידתו] היו המצרים מחפשים אחריו, ועתה היו קרובים ביותר לגילוי מקומו". וכן מעיד הפסוק: "ולא יכלה עוד הצפינו…". _{(ב´, פס´ ג´)}. מכאן מוכח שהיא עשתה ממש מסירות נפש עד שכבר לא היה אפשר יותר.

בתיה בת פרעה שמסרה את נפשה בשביל לגדל את משה, שהרי היא הסתירה מפרעה את זהותו האמיתית, ובוודאי היה הדבר תוך סיכון עצמי גדול, שהרי אם היה מתגלה הדבר לפרעה אפשר שהיה מעניש אותה על שעברה על ציוויו.מה דעתכן על מסירות זו?

האם לנשים יש כוח מיוחד? תוכלו לכתוב על מקומן וכוחן של נשים בעולם.

צדק צדק תרדוף

משה הורג איש מצרי, כי הוא היכה עבד עברי. בכך הוא מקריב את מעמדו בארמונו של פרעה ואפילו מסכן את חייו. בפרשה מסופר גם, כי רועי מדיין התנכלו לבנות שבאו להשקות את הצאן, והוא מגן עליהן מפני הרועים. נראה שמשה רגיש לעוולות ושוחר צדק.

האם גם לכם אכפת שייעשה צדק בסביבתכם?

האם אתם מתערבים, כאשר מתנכלים לילד/ה, או שכועסים עליו שלא בצדק?

אם אתם זוכרים אירוע שבו דאגתם לעשות צדק, תוכלו לשלב אותו בדרשה שלכם ולקשר אותו לדמות של משה.

אחים בדם

אהרון ומשה – קשר בין אחים שמשלימים אחד את השני. השניים פועלים בשיתוף פעולה, תומכים ומסייעים זה לזה: וַיֹּאמֶר בִּי אלוהים שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח. וַיִּחַר אַף אלוהים בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ. וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְעִם פִּיהוּ וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן. וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים. _{(פרק ד, פסוקים יג-טז)}.

המדרש מרחיב את הסיפור ומוסיף:

"לך לקראת משה המדברה", ובאיזה אח אמרו ישראל להקב"ה? כמשה ואהרן, שנאמר: 'הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד' _{(תה' קלג:א)}, שהיו אוהבין ומחבבין זה את זה, שבשעה שנטל משה את המלכות ואהרן את הכהונה לא שנאו זה את זה, אלא היו שמחים זה בגדולת זה וזה בגדולת זה.

תדע לך, שבשעה שאמר הקב"ה למשה שילך בשליחותו אצל פרעה, ואמר לו "שלח נא ביד תשלח", אתה סבור שמא עכב משה שלא רצה לילך? אינו כן, אלא כמכבד לאהרן.

אמר משה: עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם במצרים שמונים שנה… ועכשיו אני נכנס בתחומו של אחי ויהיה מיצר? לכך לא היה רוצה לילך.

אמר ליה הקב"ה למשה: לא אכפת לאהרן בדבר זה, לא די שאינו מיצר אלא עוד – שמח! תדע לך, שאמר ליה: 'וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו'. אינו אומר: ושמח בפיו, או ושמח בלבד, אלא 'ושמח בלבו'.

_{מדרש תנחומא ,פרשת שמות, סימן כז}

מה שאפשר ללמוד מהמדרש הוא, שיחסי האחווה ששררו בין משה ואהרן היוו מודל למערכת היחסים ראויה בין אחים; קשר נטול קנאה שכולו מושתת על אהבה וחיבה, התחשבות ברגשותיו של האח והקפדה על כבודו תוך הימנעות מגרימת צער. על-פי המדרש, לא מטעמים אנוכיים התנגד משה לקבל את שליחות הגאולה שהטיל עליו ה', אלא מתוך הרצון שלא לצער את אחיו! תוכלו להשוות בין הקשר של משה ואהרון לבין הקשר שלכם עם אחיכם – איזה סוג קשר קיים ביניכם לבין אחיכם?

האם גם אתם מסייעים זה לזה, תומכים זה בזה?

תוכלו לתאר את קשריכם עם אחיכם בדרשה שלכם, ולתאר מה אתם לומדים מן הקשר של משה ואהרון.

מנהיגות צנועה

משה רבנו היה ידוע בצניעותו הרבה (ראו בהרחבה כאן בפרשה תחת "הרחבות"). למרות צניעותו – ואולי בזכותה, הפך לאחד מן המנהיגים הבולטים ביותר. האם, בעיניכם, יש קשר בעיניכם בין צניעות לכושר מנהיגות? האם יש בעיניכם תכונות נוספות שחשוב שיהיו במנהיג/ה? מהן?

בדרשה שלכם תוכלו לכתוב על תכונות של מנהיגות שאתם מכירים אצל מישהו ממשפחתכם, ולקשור זאת לפרשת השבוע.

לפניכם מספר יצירות תרבותיות העוסקות בפרשה.

תוכלו לצטט מהשירים ולשלב קטעים מהם בתוך הדרשה שלכם או להוסיף את התמונות כחלק מן העיצוב. שילובן של יצירות אמנות בדרשתכם מעשיר אותה, מעלה את העניין בקרב המאזינים ויוצר קשר רגשי וחוויתי של כל אחד ואחת עם הנושאים בהם עוסקת הפרשה.

משה בתיבה - יהודה סילמן קדיש

כולם מכירים את השיר "משה בתיבה", אך בכל זאת הקדישו רגע לקרוא כאן את המילים ולהאזין ללחנים העממיים שלו.

בשיר מתואר משה הקט שט בתיבת הגומא שהכינה לו אמו כדי להציל אותו מהגזירה שגזר פרעה על כל הזכרים.

בדרשה שלכם תוכלו לספר איך הוריכם דואגים לכם, ולהודות להם על הטיפול המסור בכם כמשך 12 או 13 שנים.

עבדים - ברי סחרוף

בשיר נשמעת טענה כי כולנו עבדים, בדיוק כפי שהיו בני ישראל. עבדים למוצרי צריכה שונים, לעונג, שאיננו יכולים בלעדיו. האם אתם מסכימים עם אמירה זו? האם מוצרי צריכה ועונג כלשהו כמו אוכל, מסיבה, עוד רכישה, הם מטרה בחייכם? בדרשה תוכלו להתייחס לסוגיה זו, ולקחת אחריות על החלטה שאתם רוצים לעשות בתחום זה עם הגיעכם לגיל המצוות.

כאן תוכלו ללמוד על נושאים נוספים הקשורים לפרשת השבוע שלכם ולעשות את הקישור לעולם המושגים שלכם וחיי היום יום שלכם. מומלץ לשלב אותם בדרשה שלכם ולהעשיר גם את המאזינים לדרשה.

מקום לפרשנות

בפרשת שמות מסופר על לידתו של משה, ועל הפיכתו למנהיג. "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל. וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ. וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ—הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי; וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר, אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר." _{(שמות פרק ב' פסוקים יא' – יד')}

מה ראה משה? מהם, לדעתכם, "סבלותם"?
מה הייתם עושים אילו ראיתם אנשים סובלים כמו שבני ישראל סבלו?
מה עושה משה, כאשר הוא רואה איש מצרי מכה איש עברי?
מה מעשיו של משה, כאשר הוא רואה שני אנשים עברים רבים?
מה דעתכם על מעשיו בשני המקרים? על מה הם מעידים?
מה נדרש, כדי לבצעם?

כתבו סיפור קצר, אשר יתאר, כיצד החליט משה, מי מבין השניים הוא הרשע, מה על מה רבו שני העברים, ומה היו מחשבותיו של משה, כאשר בחר להתערב.

"וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם"[\drugulin] -ראה שאין להם מנוחה הלך ואמר לפרעה מי שיש לו עבד אם אינו נח יום אחד בשבוע הוא מת ואלו עבדיך אם אין אתה מניח להם יום אחד בשבוע הם מתים אמר לו לך ועשה להן כמו שתאמר הלך משה ותקן להם את יום השבת לנוח. _{שמות רבה טז'}

מהו הסבל של בני ישראל על פי הסיפור הזה?
מה עשה משה כדי לעזור, על פי סיפור זה?
מה דעתכם על מעשה זה של משה?

ומשה הכה על צור במטה הכה על סלע, (סלע) במטה, הכה על סלע ויצאו ממנו מים (מים) הפלא ופלא הפלא ופלא (פלא) הפלא ופלא אמן סלה

מהו המעשה אשר עשה משה במקרה זה?
מה אפשר לו לעשות מעשה זה?

דף עזר למורה

שלושת הטקסטים שלפנינו משוחחים ביניהם על מנהיגות, ועל מקור הסמכות. הטקסט בתורה מלמד על מעשיו של משה, שגדל בבית פרעה, ולמרות זאת, ליבו היה עם אחיו, בני ישראל. את הכוח לעשות מעשה, ינק משה מהעובדה שגדל בבית שלימד אותו כוח ומרות, אך גם סמכות. הטקסט השני מספר לנו כי משה מקיים דיאלוג עם פרעה, ומשכנע אותו כי טוב יותר שייתן לעבדיו יום מנוחה, כך שיוכלו לעבוד טוב יותר. גם כאן, מקור סמכותו שואב מבית "אבא" בו גדל, היכולת להניע את פרעה לפעולה נובעת מהעובדה שגדל כבנו. הפעם הוא מנצל זאת כדי להיטיב עם בני עמו. הטקסט השלישי מביא סוג אחר לחלוטין של מקור סמכות, מקור אלוהי. כוחו של משה במקרה זה הוא כוח הנס האלוהי.

ניתן לקיים דיון בכיתה על מנהיגות מהי, מהם מקורות הסמכות של המנהיגות שלנו כבני אדם בחברה. האם זו הסמכות, כמו במקרה של הורים או מורים, האם זו היכולת האישית כמו במקרה של כריזמה (יש להסביר את המושג ולהפשיטו) או האם זו הסמכות הפורמאלית, כמו אנשים שנבחרו לתפקיד, וכל שאר האנשים מסכימים לקבל את מנהיגותם כי הם בחרו בהם. חברי כנסת, חברי ועד הכיתה וכו'.

מדרש

איפה הגחלים?

מכירים את הסיפור על משה הילד, שהושיט את ידו אל הגחלים, והן שגרמו לו לגמגם?

האם יתכן שבקריאת הפרשה פספסנו את הסיפור הידוע? ובכן, התשובה היא – לא – כי הסיפור לא מופיע בפרשה.

זהו מדרש שכתבו חז"ל בעקבות פרשת "שמות" ובו ניסו למלא את החורים בסיפור: אנו פוגשים את משה התינוק ואחר-כך את משה הבוגר. אך מה קרה בכל השנים בהן גדל משה בארמון פרעה? איך הוא גדל להיות אדם רגיש ובעל מצפון בחצר מלך אטום ואכזר?

אחד המדרשים המפורסמים שמנסים לענות על השאלה הזו, הוא מדרש הגחלים, שמקשר בין ילדותו של משה לבין היותו כבד פה וכבד לשון:

בתו של פרעה היתה מנשקת ומחבקת את משה וכיוון שהיה ילד יפה רצו כולם להביט בו. גם פרעה אהב להביט והיה משחק אתו. משה הקטן היה משחק בכתר המלכות של פרעה ומניח אותו על ראשו שלו. חרטומי מצרים אמרו לפרעה: "אנו מפחדים מכך שמשה שם את הכתר על ראשו! אנו חוששים שיגדל וייקח ממך את המלכות!" חלקם ביקשו להרוג את משה וחלקם ביקשו לשרוף אותו.

בין החרטומים היה גם יתרו (מי שיהיה חותן משה ויסייע לו כשיגדל). אמר יתרו: "הילד הזה אין בו שעה ושכל (הוא עוד קטן ולא מבין את המשמעויות של מעשיו). בואו ונעשה ניסוי – נביא לפניו זהב וגחלים. אם יבחר בזהב – הרי שיש לו דעה ושכל ונהרוג אותו. אם יבחר בגחלים הרי שאין בו שכל ונשאיר אותו בחיים.

ערכו החרטומים את הניסוי ומשה הגיש את ידיו לכלי הזהב. בא מלאך והסיט את ידו אל הגחלים כדי להצילו. הכניס משה הקטן את היד הכואבת לפיו ולשונו נכוותה. כך הפך משה לכבד פה ולכבד לשון.

_{על פי מדרש שמות רבא, פרק א' כ"ו}

טוב לדעת - עבודת פרך

מהפרשה שלנו אנחנו מכירים את המונח "עבודת פרך". אבל מה זה בכלל?

מדובר פשוט בעבודה קשה ("מפרכת") ששוברת ומפוררת את הגוף – בדיוק כמו עוגה שברירית מבצק – פריך. על כך מסכימים פרשנים רבים (למשל רש”י).

אבל יש עוד אפשרות: מדובר בעבודת פרח, או "פה-רך" (ר' אלעזר בגמרא), כלומר: מושכים את היהודים במלים יפות לבוא ולעבוד לבריאות, אבל כשהם סגורים באתר העבודה, הם מבינים שנפלו בפח ובעצם זו עבודה קשה שלא כולם יכולים לעמוד בה. בעבר היהודי הקרוב שלנו כבר נאלצנו לפגוש במי שרצו להרוג אותנו והשתמשו באותה שיטה בדיוק. בכניסה למחנות העבודה הרצחניים של הנאצים נכתב בגרמנית – העבודה משחררת(Arbeit Macht Frei).

טבע הדברים

על רועי צאן ועל התפשטות המדבר

רועה צאן ליד הכינרת

מדהים, אבל בימי התנ"ך היו בתוך שטחי ישראל והמדינות השכנות שטחים עצומים של יערות עבותים. לא פעם מוזכרות בתנ"ך חיות היער, כמו אריות ודובים, שחיו ממש בין הגליל והנגב. אז איפה כל היערות הללו? ולמה רוב ישראל שאנחנו מכירים כיום דווקא מדברית? אנשי מחקר וגם היסטוריונים מעריכים שלתופעת היעלמות היערות והתפשטות המדבר אצלנו יש שתי סיבות עיקריות. האחת היא הכיבוש בן מאות השנים של הערבים והטורקים בארץ ישראל. שני הכובשים הללו גדעו כמעט את כל העצים כדי לספק חומרי גלם ובעירה לכל רחבי הממלכות. הסיבה השניה מחזירה אותנו לפרשה ולמקצוע של משה – רועה צאן. בימי משה, כשהאוכלוסיה הייתה דלילה, הצאן שאכל את הצמחיה לא איים עליה. בימינו, כשהצמחיה מועטה והרועים רבים, לא נשאר לצמחים סיכוי להתאושש.

האם במצרים צריך בכלל להתפלל?

טוב, ברור שצריך להתפלל אם יוצאים לטיול במצרים. אבל בכל זאת, האם המצרים, כמונו, מתפללים שירד גשם? לא ממש. העניין הוא שבישראל אין לנו מאגרי מים גדולים. אם, חלילה, אנו נאלצים לסבול בצורת (חורף עם גשמים מעטים) במשך שנה אחת – הכנרת מתרוקנת וגם מאגרי המים התת-קרקעיים האחרים (אקוויפר החוף ואקוויפר ההר) מתרוקנים ומביאים את שדות ארץ ישראל לצמא אמיתי. היות שזה המצב – בכל שנה אנחנו מתפללים שירד גשם. ומה קורה במצרים? פשוט מאוד. האזורים היבשים – תמיד יבשים והאזורים עם המים – תמיד עם מים. כך כל האזור המדברי במצרים (כ-96% מהמדינה) יבשים תמיד ותפילה לא אמורה לעזור שם. והאזור שסביב הנילוס (ארבעת האחוזים הנותרים) תמיד נהנה מזרימת הנילוס העשירה. וכשזה המצב, אין צורך להתפלל לגשם.

מסביב לעולם

פלא ושמו פירמידה

אתר הפירמידות בגיזה במבט מדרום-מערב, מתוך אתר "ויקיפדיה"

פרשת "שמות" מספרת לנו על מבנים וערים שבנו בני ישראל. אחד הסמלים המוכרים לכוח המצרי הוא הפירמידות האדירות במצרים, ששימשו בדרך כלל כקברי מלכים. אדריכלים ומהנדסים נשארים גם כיום פעורי פה כשהם מבינים שאת המבנים האדירים הללו בנו כבר לפני 4,500 שנים ומעלה. מי שבנה את המבנים הענקיים הללו היו עבדים. אחת הפירמידות הגדולות מכולן היא הפירמידה של גיזה, ששייכת לשבעת פלאי תבל. שימו לב: הפירמידה הזו בנויה מיותר משני מיליון אבני ענק, שכל אחת מהן שוקלת משהו כמו 2.5 טונות! פלא שלכל העבדים שבנו אותה בשביל מלכם לקח עשרים שנה להשלים את הבניה? אגב, גובהה של הפירמידה של גיזה הוא כ-140 מטר – זהו גובהו של מגדל שלום מאיר בתל אביב.

נושא ההפטרה

אשכנזים: מתחילה בהבטחה להחזרת עם ישראל לארצו מהגלות בה הוא שרוי וממשיכה לדברי תוכחה למנהיגים השיכורים של ישראל וללועגים לדברי הנביא.

ספרדים: ההפטרה עוסקת בהקדשת ירמיהו לנביא ומפרטת את הנושאים עליהם יתנבא בהמשך.

תימנים: ההפטרה עוסקת ביחסי אלוהים וישראל, דרך משל. אלוהים אסף את ישראל הנמשלים לתינוקת שננטשה על ידי הוריה, טיפל בה, בא איתה בברית וטיפח אותה עד מאוד.

הקשר לפרשה

אשכנזים: הפרשה עוסקת בקשיי גלות מצרים ואילו ההפטרה נותנת תקווה לגאולה: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יַחְבֹּט אלוהים מִשִּׁבֹּלֶת הַנָּהָר עַד-נַחַל מִצְרָיִם; וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל, וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר, וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְהִשְׁתַּחֲווּ לאלוהים בְּהַר הַקֹּדֶשׁ, בִּירוּשָׁלִָם." _(יב-יג)

ספרדים: העיסוק המשותף בהקדשת נביאי ה': בפרשה-משה ובהפטרה-ירמיהו. תימנים: ההפטרה מתייחסת בצורה משלית, לחסד שעשה אלוהים עם ישראל באוספו אותה מגלות מצרים, המופיעה בפרשה. את הפסוק בהפטרה: "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ; וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי" _{(פס' ו)}, דרשו חז"ל על דם המילה ודם קרבן הפסח, שיבוא בהמשך הסיפור בתורה.

באחריותי: מנהיגות

בפרשת שמות אלוהים נגלה למשה בסנה ודורש ממנו לקחת אחריות לידיו ולחזור למצרים לגאול את עם-ישראל מהעבדות הקשה. משה בעל כשורים אישיים של מנהיג והוא נדרש לנצל את הכוחות האישיים שלו ולתרום לכלל. חשבו בעצמכם:

מיהו מנהיג? מה תפקידו ? איזה מנהיג חשוב אתם מכירים ומעריכים?
מהן תכונותיו של מנהיג בעיניכם?
אלו תכונות של הנהגה יש בכם? האם יש תכונות וכישורים היכולים לסייע לכם להיות מנהיגים?
האם אתם משתמשים בכוחות אלו לעזרה והשפעה חברתית בסביבתכם? תנו דוגמאות.
כמתבגרים, באלו תחומים או לאלו אנשים הייתם רוצים לקחת יותר אחריות אישית ולהיות מנהיגים ולהוביל לשינוי? (לדוגמא: מועצת תלמידים, בבית ובמשפחה, בתנועת נוער, בקבוצת החברים ועוד…)

מחובותי: "צדק צדק תרדוף"

בפרשת שמות מסופר על עבדות קשה ונוראה בה נהגו המצרים בבני-ישראל. הם העבידו אותם בפרך, עבודה קשה בלי מזון ושתיה…הכו אותם ונהגו בהם כמו חיות ולא כמו בנ"א. בפרשה מסופר על חוסר שיויוניות וחוסר צדק כלפי עם חלש…

משימה לקראת מעבר לעולם המבוגרים: הסתכלו בסביבת מגוריכם, בסביבת בית- הספר או באינטרנט בחדשות היום…האם עולה לפניכם מקרה שבו אתם רואים חוסר צדק כלפי אדם חלש? מקרה שבו נעשה לאדם עוול ולא נתן לו זכות המגיעה לו?

עכשיו בתכל'ס- בחרו מקרה כזה, אדם שאתם מכירים מסביבתכם וחשבו איך אתם יכולים לתקן את המעוות? מה אתם יכולים לעשות למענו כדי שחוסר הצדק לא יעשה יותר.

המלצה: לבחור מקרה או אדם שיש לכם אפשרות להשפיע! הצעות דרכים להשפעה: פניה לאדם בוגר שיעזור לילד שנפגע, שליחת מכתב לגורם משפיע, נתינת צדקה או עזרה שאתם יכולים להעניק ותקל אעל האדם שבחרתם לעזור לו…

עם יצירתיות ומחשבה ישנן הרבה דרכים לסייע לחוסר צדק! יש לכם כוח! לפעמים אפילו חיוך ויחס חם פותרים הרבה עוולות…

בהצלחה!

פרשת שמות