פרשת שמיני

בפרשת שמיני נזכרים בעלי חיים רבים: חיות, בהמות, דגים, עופות ושרצים. הפרשה עוסקת בסימני הכשרות של בעלי החיים, ובאבחנה בין בע"ח כשרים לאכילה לבין כאלה שאסירתם נאסרה ע"פ התורה. חלק מן החיות הן אותן החיות המוכרות לנו היום, ואחרות- לא.

בין החיות המוזכרות בפרשה:

• חיות ובהמות: גמל, שפן, ארנבת, חזיר.
• עופות: נשר, פרס, עזניה, דאה, איה, עורב, בת-יענה, תחמס, שחף, נץ, כוס, שלך, ינשוף, תנשמת, קאת, רחם, חסידה, אנפה, דוכיפת, עטלף.
• שרצים – שרץ העוף: ארבה, סלעם, חרגול, חגב.
• שרץ הארץ: חולד, עכבר, צב, אנקה, כוח, לטאה, חומט, תנשמת.

בפרשת שמיני ניתנים חוקי כשרות המזון. כך לדוגמא מגדירה התורה שישנם שלושה תנאים שצריכים להתקיים אצל בעל חיים כדי שיהיה כשר למאכל:

1. פרסה ברגל.
2. שסע בפרסה.
3. מעלה גרה – בולע את האוכל וחוזר לעכל אותו פעם נוספת.

בפרשתנו מוזכרים כמה רכיבים מן המטבח הביתי: שמן, יין ומצות. השמן נזכר בהקשר של המנחה שהוקרבה ביום השמיני. היין נזכר בהקשר של האיסור על הכהנים לעבוד במשכן ובמקדש כשהם שתויי יין, והמצות נזכרות בתור מאכל שאכלו אלעזר ואיתמר בני אהרן.

לשמן יש חשיבות גדולה בבישול. ישנם סוגים רבים של שמנים, אך לשמן הזית מעלות וסגולות רפואיות רבות. ליין חשיבות רבה על שולחן האוכל. הוא עולה על השולחן בטקסים מיוחדים, בהרמת "לחיים", בשבת – בקידוש ובהבדלה. אבל את היין מוסיפים למזון, כבר בתהליך הבישול, גם לדגים וגם לבשר. ואת המצות אנחנו מכירים מליל הסדר ומחג הפסח, אולם במקדש נאכלו מצות לא רק בפסח.

שמן – האם הכנתם פעם שמן בעצמכם? האם ליוויתם זית מהעץ כל הדרך עד לבקבוק בסופר? האם ביקרתם בבית בד? אם לא, סיור לכבוד בר-בת מצווה יכול להיות חוויה מעניינת ומעשירה.

יין – אם אתם חובבי בישול, תוכלו להכין אוכל לכבוד אורחיכם ולהשתמש ביין. אם בישול זה לא הצד החזק שלכם, אבל אתם אוהבים לשתות קצת יין, צאו למסע בעקבות היין. המסע מתחיל בתוך הכרמים, בין הגפנים, דרך הגת שם דורכים את הענבים, משם ליקב, ולבסוף מחנות היינות אל השולחן. שיהיה בהצלחה ולחיים!

מצות – האם הכנתם פעם מצות בעצמכם? נסו ותיהנו

פרשנים שונים מסבירים את הסיבה לחוקי הכשרות

למה יש צווי בתורה לשמור כשרות ולא לאכול חיות מסוימות?
שלושה פרשנים גדולים של התורה חולקים ביניהם על הסיבה מדע מצווים בני-אדם לשמור כשרות והנה שלושת הדעות לפניך:

ספר בעל החינוך– מכיוון שאלוהים ברא את האדם ואת הטֶבַע כולו, הוא יודע אֵילו מאכלים טובים לגוף האדם ואילו פחות טובים. לכן, למרות שאנחנו יכולים לחשוב שֶבְּשָׂרָהּ של חַיָה מסוימת טוב לנו למאכל, אין לנו יְכוֹלֶת לקבוע זאת בְּוַודָאוּת.

רש"י: אני לא מסכים. אינני חושב שהחיות הכְּשֵרוֹת הן בריאות למאכל, ואלה שאינן כשרות הן לא בריאות. אני חושב שחוקֵי הַכַּשְרוּת באו להבדיל אותנו משאר העמים שאוכלים הכול, ובכך לְיַיחֵד את עַם ישראל.

רמב"ן: אני דווקא יכול למצוא הגיון באיסורים שנאסרו עלינו. למשל, העופות הדורסים נאסרו למאכל כי אם נאכל מהם אנחנו עלולים להיות אכזריים כמותם.

מה ההבדלים בסיבות שהם מעלים לחוקי הכשרות? לאיזו דעה אתם מתחברים? עם מי אתה לא מסכימים בכלל? מה דעתכם בעניין?

 מדרש

הטמא בשרץ
נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה: "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ" מֹשֶׁה הִתְקַשָּׁה לְדַעַת אֵלּוּ שְׁרָצִים אֲסוּרִים לְמַאֲכָל, וְאֵלּוּ מֻתָּרִים.
מֵהַמִּלָּה "זֶה" אָנוּ יְכוֹלִים לִלְמֹד שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ לְמֹשֶׁה בְּאֶצְבַּע עַל כָּל מִין וּמִין, וְאָמַר לוֹ: אֶת זֶה – אֱכֹל וְאֶת זֶה – לֹא תֹּאכַל.
_{עַל-פִּי מִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא, פָּרָשַׁת שְׁמִינִי, סִימָן ח}

"לא תבשל גדי בחלב אמו"- הפרדה בין בשר וחלב.

התורה מזכירה שלוש פעמים: "לא תבשל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוׁ". מכך למדו חכמים על שלושה איסורים באשר לבשר וחלב מעורבים: איסור בישול, איסור אכילה ואיסור הנאה (למשל, רווח שבא ממכירה).

החכמים הרחיבו את הכלל על כל חלב בהמה עם כל סוג של בשר: שור, עֵז ושה. מאוחר יותר התרחב המנהג, ונאסר לאכול גם עוף עם חלב (למרות העובדה שאין לעוף חלב, כידוע…).

שלושה דברים שכדאי לדעת על בשר בחלב:

נראה שהסיבה העיקרית להַפְרָדָה בין בשר וחלב היא להִימָנַע מִמִנְהֲגֵי הָאֱלִילוּת של העמים השכנים, אשר נהגו לאכול בשר וחלב, ואף השתמשו בכך להכנת מִרְקָחוֹת לְכִישוּף.

ידוע על רבי יוסֵי הַגְלִילִי ותושבֵי עירו, שחיו לפני שהשתרש האיסור בדבר אכילת עוף עם חלב, שנהגו לפי דברי התורה בלבד, ואכלו בתיאבון עוף בחלב…
מאכל שיש בו חלב הוא "חֲלָבִי", וזה שיש בו בשר הוא "בְּשָׂרִי". מזון או מאכל שאין בו בשר ואין בו חלב נקרא בעברית "סתמי" (וביידיש "פַּרְווֶה").